עבודת הנצחה :עם אברהם לנגבויים
שם המרואיין: אברהם לנגבויים
בחרתי לראיין את אברהם , קרוב משפחה רחוק שלי ..
נולדתי בשנת 1921 בעיר זמושק שבפולין למשפחה של 5אחים (אני הייתי ילד סנדוויץ') ששמותיהם: אחרי הבכור-ירחמיאל, ישראל (שרוליק), אני (אברהם), יהודה והצעיר ביותר דוב. לאבי קראו פישל ולאמי גולדה. למשפחתי היה עסק, בית מסחר של ברזל ושם שני הוריי עבדו. בשנת 1939, הייתי בן 18, פרצה המלחה. מהרגע שהגיע השמועה לאוזנינו נסעתי עם משפחתי אל הכפר שהיה לא רחוק, וכמה ימים לאחר מכן כבר פלשו הגרמנים לעירנו. בכפר שהינו כמה ימים ולאחר זמן קצר חזרנו אל עירנו (שם נשאר הבית וכל הרכוש) והגרמנים המשיכו לכבוש את רחבי פולין. תהליך הכיבוש לקח שבועיים בלבד, בעוד שרוסיה כובשת את פולין מהצד השני. העיר בה גדלתי, זמושק, השתייכה לשטח שכבשה גרמניה, שם כבר נעשו פרעות ופוגרומים ביהודים ודבר זה הוביל לחוסר ודאות-האם לברוח או שהערים שהתווספו זה עתה למעצמה לא יהיו תחת סכנה. יום לאחר שהוחלט להישאר בעיר, סבי (יונה) ייעץ למשפתינו ששלושת האחים הבכורים (ירחמיאל, ישראל ואנוכי) יעברו לתקופה לשטח של רוסיה ובמידה והמצב ירגע נוכל לחזור לזמושק ולכל המשפחה. הסיבה שרק שלושה יעזבו הייתה הפחד לעזוב את כל רכושנו. הקשבנו לעצתו של סבי ונסענו לצד הרוסים, יחד עם אלפים כמותינו שהסתובבו ללא כתובת ולא כל. התפצלנו, אני וירחמיאל עברנו ביחד בין משפחות שונות וישראל גם הוא-בלעדינו. לאחר תקופת זמן יצרנו קשר וקבענו להיפגש שלושתינו ולחזור הביתה בעקבות גלויה שקיבלנו מהבית ובה אמי כתבה שהמצב טוב, ושאין כלל סכנה (הגלויה נכתבה לפני שהמצב החמיר).שהתראינו גילנו שהגבול בין רוסיה לגרמניה נחסם, וישראל אחי הצליח בכל זאת לחמוק חזרה לצד הגרמנים, לעומתינו, דבר שבדיעבד הציל את חיינו. הרוסים לקחו את ההמונים שרצו לחזור לביתם, בהם אני וירחמיאל, וכלאו אותנו במחנות עבודה עבור השלטון הרוסי. השגרה שלנו הייתה תחת תנאים קשים, כרתנו עצים ביערות, עשינו עבודות אדמה למינהן וכך חיינו עד 1942. המצב הכלכלי של רוסיה החמיר בעקבות התעצמות גרמניה וגדילת כוחה על רוסיה-דבר שהוביל לשחרור הפליטים ממחנות העבודה. השלטון הפולני, בראשות ולדיסלב אנדרס, ניצל חולשתה של רוסיה ובתמיכת האנגלים ריכז את הפליטים והעבירו אותם למזרח (מצרים, ישראל וכדומה) במטרה להקים צבא שיילחם נגד הגרמנים. המסע שעברתי עם אחי היה דרך הים הכספי לאיראן, מאיראן למצרים ומשם לישראל שנקראה אז פלסטינה. כאן הכניסו אותנו לכושר והכשירו אותנו בסדרת אימונים אחריהם נשלחנו למונטה קזינו שבאיטליה (המקום היחידי בו היו גרמנים) .
רוב היהודים ניסו להתחמק מהלחימה ונמלטו במטרה להישאר בארץ (פלסטינה), אני ואחי בינהם .
בארץ התגוררנו אצל אחיו של סבי בתל אביב, שכבר הקים משפחה וחיי בארץ 22 שנה. משם עברנו לחיפה ועבדנו ביחד בעסקים שונים בתחום הברזל. בסיום המלחה, לא הצלחנו ליצור קשר עם אף אחד מבני משפחתנו, ובכך גילינו שנותרנו לבד. שחקרנו איך נהרגה המשפחה נודע לנו שהם כלל לא הגיעו למחנות, אלה נורו בבורות ירי בדרך .
היום אני מתגורר בחיפה כבר 73 שנים, נשוי במשך 68 שנה באושר בעל משפחה מרובת נינים ונכדים .
