סיפורה של טניה אליאב
טניה נולדה בליטא ב1933 למשפחה יהודית. כשהייתה בת 12 פלש הצבא הגרמני לליטא. הנאצים רצחו את הוריה ואחיותיה של טניה, והיא נלקחה יתומה למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם שהתה כשנתיים.
לקראת סוף המלחמה. כאשר היה ברור לגרמנים כי הם עומדים להפסיד, ניסה היינריך הימלר- ראש האס אס להיכנס למשא ומתן עם בעלות הברית כדי להציל את עצמו. כחלק ממשא ומתן זה באמצעות מתווך שוודי ניסה להראות לבעלות הברית את רצונו הטוב, ושחרר מברגן בלזן קבוצה של נערות צעירות שהיו מועדות להשמדה, טניה ביניהן.
הן הועברו לשוודיה, כאשר טניה יתומה, חולה וחלשה. היא אומצה על ידי משפחה שוודית עד שחזרה לאיתנה. באותה תקופה העלייה לארץ הייתה אסורה על ידי הבריטים. למרות זאת רצתה טניה מאוד לעלות לארץ, לכן הצטרפה לאניית מעפילים של ארגון ה"הגנה" שיצאה משוודיה ב1947 והגיעה לאחר שבועות רבים לחופי ישראל.
כאשר הגיעה לחופי ישראל גולתה על ידי מטוסי סיור בריטי וכשהתקרבה לחופי עתלית נשלחו אליה ספינות קרב בריטיות והשתלטו על הספינה, כל הנוסעים הורדו ונשלחו למחנות מעצר בקפריסין והספינה הוטבעה. בשנת 1948 לאחר הקמת המדינה עלו לארץ כל המעפילים שנשלחו למחנות אלה.
שמה של ספינת המעפילים היה "אולואה" (נקראה קודם לכן על שם חיים ארלוזרוב אך שמה שונה) ומפקדה היה אריה לובה אליאב. טניה ולובה נפגשו לראשונה על הסיפון והתאהבו, ולאחר שעלו לארץ התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים- צבי, עופרה ואייל. בשנות ה80 נעשתה צלילה אל הריסות הספינה והוציאו ממנה חפצים שונים, ביניהם עששית אשר ניתנה במתנה ללובה וטניה.
(על אותה הספינה היו גם עוד זוג צעיר- מלכה ונחום גנץ- הוריו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ.)
טניה היא דודתה של סבתי מצד אבי.
