רומי גינזבורג יא'5
ישראל גוטמן
חי בין השנים 1923- 2013 . היסטוריון ישראלי, חקר את השואה ופעל להנצחתה.
גוטמן נולד וגדל בוורשה, בירת פולין. בצעירותו הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" וכרבים מחבריו הצטרף ל"אי״ל" ( הארגון הישראלי הלוחם) במרד הגטו בוורשה.
הוריו ואחיותיו נרצחו בשואה. אחותו הצעירה, גניה, הייתה אחת הילדות שטופלו בבית החולים של יאנוש קורצ'אק. גוטמן עצמו נפצע במהלך המרד בגטו וורשה בקרב מול החיילים הגרמנים ואיבד את עינו.
על פציעתו סיפר בראיון שהעניק ל״יד ושם״:
״ כאשר הגרמנים נכנסו לגטו על מנת להוציא יהודים ממנו ולרצוח אותם, יצאה קבוצה מן המחתרת. הייתי במקום בו הוגשה עזרה רפואית לצעירים, שלקחו חלק במרד. היה לי אקדח קטן ויריתי בו; נפגעתי מרימון שזרקו הגרמנים ועד היום אינני רואה בעין שנפגעה, ויש לי רסיס מן התקופה הזאת״.
ב- 1998 הדליק משואה ב"יד ושם" וסיפר:
״כשהתחיל המרד היה זה ערב פסח. למרות הכל בבתים עשו סדר פסח. אנשי "הארגון היהודי הלוחם" התחילו לעבור מבית לבית ולהודיע על פרוץ המרד, והגטו הפך לעיר לוחמת.
הגרמנים עזבו את הגטו כאשר ההתקפה הגרמנית הראשונה נהדפה. לפחות לשעות מסוימות הגטו היה אדמה משוחררת, וידענו שאין לנו שום סיכוי להציל את החיים שלנו, להביא איזשהו דבר ניצחון, אבל הייתה תחושה של חובה״.
לאחר המרד היה אסיר במחנות מאידנק, אושוויץ ומואוטהאוזן, גם באושוויץ היה פעיל במחתרת, צעד את "צעדת המוות" ושרד.
בשנת 1947 עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ להבות הבשן.
בשנת 1961 היה אחד העדים במשפט אייכמן, שם סיפר על קורותיו בגטו וורשה ובמחנות ההשמדה.
בשנת 1973 עבר לירושלים.
באוניברסיטה העברית כתב דוקטורט בנושא ״ תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגטו 1939- 1943״.
עד 1993 כיהן גם כפרופסור והיה ממקימי "המכון הבינלאומי לחקר השואה של יד ושם", כהיסטוריון הראשי ויועץ אקדמאי ל"יד ושם".
פרופסור ישראל גוטמן אמר: ״אם אין מי שיספר, זה לא יסופר. אם יש יחידים והם מספרים- חובתם לא לספר רק על עצמם. כהיסטוריון, כתבתי כך שלא יוכלו לדעת שלקחתי חלק באירועים. אני גם לא חושב שהייתי משהו מיוחד. השתדלתי לתעד בצורה מרוכזת את שהתרחש כחוקר התקופה״.
גוטמן נישא לעירית הנריטה ז״ל ונולדו להם שלושה ילדים ושלושה נכדים. בשנת 1971 נהרג בנו נמרוד בעת שירותו הצבאי.
גוטמן נפטר בגיל 90 בביתו בירושלים.
מקורות מידע:
הארץ
יד ושם
