דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://admin.memorialine.com/data/2012/12/2012-12-28-23-54-11-554.jpg);
לילקה גרינברג-קורנפלד
1919-2002
יוצר הדף: חווי קרין קשר לדף: בן/בת
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

אמי לילקה למשפחת גרינברג נולדה בשנת 1917. היו לה שתי אחיות גדולות ואח. משפחה דתית מבוססת בלודז' שבפולין.  הידע אביה, ברוך, יהודי חכם ומכובד, שנראה בתמונות שמצאה מתחת להריסות  ביתה, כבעל זקן והדרת פניו אורות.

בחוכמתו הרבה שלח את אימי, שמוחה האנליטי הבריק כבר בצעירותה, ללמוד באוניברסיטה.אימי התקבלה ללימודי המיקרוביולוגיה.  ואת אחיה יעקב שלח ל"חדר".המלחמה הרסה את חלומותיה.

את הידע ואת חוכמת החיים הוריש לאימי אביה. אני לא זכיתי להכירו. מכל המשפחה שרדו רק אימי ואחיה ואני ינקתי את ספורי המוות והמלחמה מאימי ומאבי שהיה "בוגר" מיידנק.הוא לא דיבר,לא סיפר רק בכה בסיוטי הלילה שהיו לו..

אימי חינכה אותי  לצדק שיוויון, להרחיב את הידע וההשכלה, להיות בעלת מקצוע עצמאית, ולא תלויה כלכלית בבעל.היא היתה הפמיניסטית הראשונה שהיכרתי (בלי לשרוף חזיות מטופשות ובלי מצעדי גאווה) מעולם לא דיברה איתי על חתונה, לא השוותה לחברות שלי שנישאו וילדו. כשהתקבלתי לטכניון בכיתי כי רציתי ללמוד קולנוע באיטליה היא היתה גאה בי.

אימי לא אהבה את המטבח ולא את עבודות הרקמה או התפירה, ואני כמותה. היא פתחה בפניי את עולם הספרים: קרונין, טירת הכובען, פושקין, ייסורי וורתר הצעיר של גתה, וגם את עולם המוסיקה הקלאסית. להתאהב בשופן צייקובסקי ובכל התקופה הרומנטית. היא פתחה בפני עולמות מופלאים נוספים, של מוזיאונים, ציורים, פסלים,קולנוע. עולם של פנטסיות ותיאטרון ואותי שלחה לקייטנת אמנות בבית וגן,שם שיחקתי את פוק של שקספיר, ב"חלום ליל קיץ". אמא לקחה אותי לקונצרטים לנוער.אני זוכרת את וולדימיר אשכנזי פורט  על הפסנתר וכל הקהל צורח מאושר.

בלילות,היינו יושבות ומשוחחות על קורות היום  של משפחתנו.

אני זוכרת שני אירועים קשים שקרו: ביום שישי, בפעילות בצופים שומעת שרצחו את קנדי. הפסקנו את הריקודים,חזרתי הביתה  והם מתווכחים. " קנדי  איננו",אני צורחת בכאב.למה מה קרה? אימי ניגשת, לא מבינה, מחבקת. איפה הצדק למה למה.   

הארוע האחר היה הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה.חברה טובה נמצאת שם, ואני בוכה ומבינה שאין שום צדק בעולם.

אימי יקירתי היתה חברתי הטובה בחיי.

היא מעולם לא הלכה רכיל על חברותיה, ולא נתנה ללכת רכיל בסביבתה. לימים חלתה במחלת האלצהיימר הארורה. טיפלתי בה במשך 16 שנה. חברותיה ידעו שאצלה סוד הוא סוד. הן נשארו נאמנות לה עד יומה האחרון.

כל ימיה ספרה אימי רק על המלחמה. כמעט לא ספרה על ריחות הבית, אימה, אחיותיה.

בת דודתה סלה סיפרה לי על גבורתה של אימי במחנה העבודה סקרצ'סקו. מפקד המחנה התאהב בפולניה . ואימי שידעה גרמנית על בוריה, תרגמה את מכתבי אהובתו  מפולנית לגרמנית.

תמורת התרגום לא עמדה אימי בתור לאוכל, ופעם כסלה חלתה בטיפוס עמדה אימי במקומה במסדר הבוקר ויצאה במקומה לעבודה והמפקד העלים עין. כאילו דבר לא קרה. הרי מספיק שאחד הנאצים הזוטרים יגלה ומיד תשלח למישרפה.היא מעולם לא ספרה לי על זה בעצמה. גם לאחיה יעקב עזרה לשנות את מיקום עבודתו. הוא עבד בייצור פצצות וכל גופו כוסה פיצעי מוגלה. לבקשתה שונה מקום עבודתו. צנועה ויפה היתה אימי.יופיה החיצוני כיופי הפנימי.
קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה לודז' lodz
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text