פרנק מרים לבית פולק ,מספרת איך נודע לה שאחותה פרידה ברקוביץ חיה.
הסיפור מתחיל באושוויץ במחנה C לשם גורשה משפחתנו, כולל פרידה ואנוכי, היינו שם שישה שבועות עד שמנגלה הצורר הפריד בנינו, באחת הסלקציות בתירוץ שפרידה אינה מתאימה לעבודה, כי היא רזה מאד, איך מישהי יכולה להראות טוב שהיא מורעבת?
אני הועברתי למחנה B שהיה מחנה בבידוד ונועד לאסירים שיש להם כושר עבודה, הייתי במחנה הזה עד 15 לספטמבר 1944, בכל בוקר בעלות השחר הייתי ניגשת לגדר התיל החשמלי, כדי לראות אם אחותי עוד חיה, וגם אם יש לה אוכל. פרידה נמנעה לצאת מהבלוק כי פחדה שחיילי הSS יירו בי, אבל אני לא ויתרתי כי רציתי לדעת אם היא בחיים, הייתי מעבירה לה בכל פעם קצת אוכל – תפוח אדמה או חתיכת לחם, דרך חוטי התיל המחושמלים שבגדר.
מאז שהגענו לGORLIC כבר התחלנו להרגיש בני אנוש, כל אחת קיבלה מיטה צרה, מגבת, וצלחת, עבדנו שם עד חודש פברואר 1945. הצבע האדום התקדם בכיוון שלנו ואז הוציאו אותנו הגרמנים 800 גברים ו300 נשים למסע רגלי, מתוכם נספו 400 גברים, ובניהם בנו של הרב מ NAGYBANYA .
לאחר חודש חזרנו ל GORLIC , רתמו אותנו במקום 12 סוסים, 12 בנות לכל עגלה, וכך הגענו לאחר 35 קילומטר מ OBERENEZDORF L ל GORLIC היינו תשושות, וסבלנו מכאבים בכל הגוף, עד היום אני מרגישה את השפעת כל הדרך.
במפעל ב GORLIC לא הייתה יותר עבודה ואז הוציאו ואתנו הגרמנים למרחק של 8 ק"מ כי לחפור תעלות ירי, שוב צעדנו הרבה ועבדנו קשה, אבל הבעיה הייתה במזון, נישאר לנו מעט מזון, ולא הייתה אפשרות להשלים את החסר.
ב 1945 ב 8 למאי שוחררנו ע"י הצבא הסובייטי, ובחודש יוני הייתי כבר ב NAGYBANYA ,.
כאן למדתי על האסון הגדול שפקד אותנו, לא מצאתי אף בן משפחה בבית, למעט גיסי מיחאי ברקוביץ, הוא הזמין אותי לגור אצלו, בינתיים אחי הצעיר גזע שב הביתה, הוא היה חלש מאד ורזה, אבל בחיים, ולאט לאט חזר לעצמו.
ביום שלישי אחד יצאנו לשוק לקניות ושם נודע לנו שאחותי חייה. איך שהתקרבנו לשוק, פתאום ניגש לאינו גבר גבוה ואמר לנו ,ברקוביץ, אשתך חייה, אבל נפצעה והיא הולכת על קביים, שם המקום שבו היא נמצאת הוא OLSZ ליד BERSLAU ואני אישית דיברתי אתה. והיא אמרה שהיא אחיינית של WEISZ GEZA , ברקוביץ! אתה חייב למהר להחזיר אותה הביתה, אחרת ייקחו אותה לברית המועצות.
מיד חזרנו מהשוק והתחלנו לארגן את נסיעתו של גיסי, לא היו בעיות לגיסי היו לו כל התעודות מהפעמים הקודמות, שהוא נסע לחפש שורדים במחנות, והוא הכיר את כל הדרכים בעקבות פעולות הצלה שדרכם הוא החזיר הרבה יהודים מהמחנות.
גיסי נסע למספר ימים כדי להחזיר את אחותי FRIDA הוא הגיע ל OLSZואכן מצא את אחותי על קביים עם עוד 231 נשים, גיסי ארגן מיד את החזרת כל הנשים לטרנסילבניה, בהסכמתם של הרוסים.
מספר ימים לפני ארוסי, קיבלנו מברק מגבול רומנה, שאחותי פרידה וגיסי בדרך הביתה ובקרוב ניפגש, הודענו לכולם שאחותי חיה, את הבשורה המאושרת הזו יכול להבין רק מי ששרד מהשואה ומצא הורה או אח/אחות בחיים.
בינתיים גם אחי JENO שב הביתה בחודש אוגוסט, הוא היה במחנה עבודה בהרי הקרפטים, ומשם הובא לברית המועצות, כוונתם של הרוסים הייתה להפוך אותם לפלוגה לוחמת, אכן הם נשלחו לכיוון רומניה למטרה זו. אך עד שהגיעו, המלחמה הסתיימה, וכולם נשלחו לבתיהם, כך נשאר בחיים אחי הגדול.
אנו התחלנו חיים חדשים ב1945 התחתנו וכמו כן גם אחיי הקימו משפחות, לכולנו נולדו ילדים, נכדים, ונינים. ואנו חיים באושר בישראל.
