EN
print_r(https://admin.memorialine.com/data/2018/6/2018-6-21-15-05-45-435.jpg);
ויקטוריה פולק
1929-2018
יוצר הדף: יוסף פולק קשר לדף:
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים
נולדתי וגדלתי ברומניה בעירה קטנה בשם דורוחוי,החיים התנהלו בסדר, והינו קהילה של יהודים מאד מאושרים, הייתי חברה בתנועת הנוער הציוני, של הציונים הכללים, אבא שלי היה סוחר בהמות, ואימא שלי עקרת בית, חיינו במצב כללי טוב מאד. והיינו מאד פופולריים ומכובדים בעיר.

שהתחילה המלחמה, החל פרוגרום שהרומנים עשו ביהודים,הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים, וגרשנו אותנו לטרנסיטריה, צעדנו ימים בשלג,רעבים ויחפים. למזלנו היה שומר שהיה מיודד עם אבא שלי, ועזר לנו לא להיכנס לשיירת המוות, שהגענו לנהר הנוסטרו, גבול אוקראינה, העבירו אותנו לעירה בשם "פיצרה" שבה הוציאו יהודים להורג.

המזל שלנו שלאימא שלי היה קצת כסף, והיא שיחדה את השומר, והעבירו אותנו לגיטו ,מוגילב,שם חילתי בטיפוס,ולמזלי הבראתי וניצלתי, שהיינו שם שנתיים, ובסופם נשלחנו חזרה הביתה.

לאחר המלחמה שבנו הביתה, הבית היה הרוס, והתחלנו לשקם אותו,הקשרים שהיו לי בתנועת הנוער, הבטיחו לי שאעלה לישראל. בשנת 1947 עליתי לבד לישראל, ונשלחתי למחנה בקפריסין, לאחר מכן בשנת 1948 עליתי לארץ וגויסתי ישר לצבא, והייתי בחטיבת גולני.

אחרי שהשתחררתי התגוררתי בבית חלוצות ביפו, הייתי חילת בודדה, והתמזל מזלי שהכרתי את מי שהיום בעלי, גדליה פולק. לאחר חודשים התחתנו, וגם משפחתי עלתה ארצה מרומניה., התחלנו בדירה קטנה ביפו, לאחר מכן עברנו לבת-ים, הקמנו משפחה, ונולדו לי 2 בנים יוסי ב1954 ואריאל ב1957 ,כיום יש לי 7 נכדים,ן 5 נינים,ואנחנו חיים באושר.
ויקטוריה נפטרה ב22 אפריל 2018
קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text