דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
אליעזר לולק גרינפלד
1938
יוצר הדף: זיוה ממיסטבלוב קשר לדף: אחר
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים
אליעזר(לולק) גרינפלד נולד בלודז', בתאריך 18.10.1923. הוריו(חיה הלה ואברהם משה גרינפלד) התגרשו שהיה קטן מאוד. אביו עבד כסוכן בגדים והיה נוסע ברחבי פולין ואף לחו"ל אך בכל זאת חי במחסור. הוא התחתן מחדש ונולדה לו בת- שרה בינה.גר עם אימו, הוריה, אחותה ושני ילדיהם בדירה שכורה עם 3 חדרים, בצפיפות גדולה. אימו עבדה כמנהלת מחלקת נעליים.  בבית לא היה שפע אך גם לא היה רעב. לולק היה בן יחיד. משפחתו הייתה מסורתית- הסבא וסבתא שלו היו חרדים, כך שהוא למד אצל "מלמד"(אדם המלמד תורה,תפילות). הוא שנא כל רגע. אליעזר לא התחבר לתרבות היהודית כשעוד היה צעיר. הוא לא ידע על ציונות ולא ייחס חשיבות לעובדה שהוא יהודי. הוא למד בבית ספר פולני שאחד הערכים שהיו מופצים בו הם אהבת המולדת,פולין. הוא התחבר לתרבות הפולנית ואהב אותה מאוד. בטקס הסיום של בתי הספר נערך מצעד שלולק השתתף בו כדגלן. במהלך המצעד הושלכה אבן על ראשו. זו הייתה תחילת התערערות נאמנותו לפולין. השתייך לנוער העובד והלומד. בשעות הבוקר עבד בחנות לכלי בית לאחר מכן בחנות בכלי כתיבה, אז לבית החרושת ואחרי הצהריים למד בגימנסיה.
בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים ללודז'.חלק מהיהודים וגם אביו ניסו לברוח לרוסיה. הגרמנים הפציצו את הדרכים, והוא לא חזר.
באפריל 1940 עברו לגטו. אימו עבדה שם בבית חרושת לנייר והוא עבד כדוור. אח"כ קיבל עבודה בבית חולים כשליח דואר ואז עבד כעוזר לסניטרים בחדרי המיון. הוא עבד בבית החולים כשנתיים עד שהוא חוסל ב1942. בתקופה זו הכיר אנשים רבים והתחיל לשמוע על ארץ ישראל. במהלך שהותו שם עזר לאישה שהייתה מאושפזת בבית החולים. לאחר מכן התברר שהיא מקורבת לאחד האנשים הכי חזקים בגטו. הוא הוזמן אליו וקיבל עבודה כשליח משרד. קיבל גם חלקת אדמה ליד בית הקרבות שיכל לגדל שם ירקות. באוגוסט 1944 החלו הגרמנים בחיסול הגטו. ב21.10.1044 יצא עם משפחתו והגיע אל מחנה הריכוז זקסנהאוזן אוריינבורג. המחנה היה מחנה שבויים שבו היו רוסים, איטלקים, צרפתים ופושעים פליליים. הכניסו אותם לבלוק 11- הבלוק היהודי יודןבלוק. משם יצאו מדי בוקר לאחר מסדרים וספירות לעבודות פרך. הם העמיסו שקי מלט על ספינות. במרץ 1944 ציוו על תושבי הבלוק ללכת צפונה. הם יצאו אל "צעדת המוות". מדי יום צעדו כ-30 קילומטרים. אחרי חמש ימי צעידה, הוא וחבריו ראו שמספר אנשי הS.S ששומרים עליהם הולך ומתמעט. הם ידעו שכוחותיהם אוזלים ולכן החליטו לברוח. הם נותרו עם 2 זקיפים. בלילה היו בצריף, לולק פתח את הדלת התנפל על מגפי העור של אחד הזקיפים והפיל אותו. חברו היכה אותו ואז 20 חברים ברחו החוצה אל היער. עד שהזקיף השני התאושש והחל לירות כולם כבר היו ביער. למחרת פגשו ביער את הטנקים הרוסים והצטרפו אליהם כמתורגמנים.  במאי 1945 כשנגמרה המלחמה הוא חזר ללודז' בתקווה לראות קרוב משפחה ששרד. הוא מצא רק את אימו. הוא נשאר בלודז' והכיר את רחל גרינגלס(גרינפלד)- כיום רעייתו. רחל ואליעזר נישאו ב26 למרץ 1946, הנישואין הראשונים של ניצולי שואה. רחל ולולק עזבו את לודז' והגיעו למחנה העקורים לייפהיים. לולק חלה מאוד וחזר ללודז'. רחל הצטרפה לשם אח"כ. הם ביקשו שוב ושוב מהשלטון הפולני שיתן להם רשות לצאת מהארץ, אל עבר ארץ ישראל. אך הבקשות נדחו שוב ושוב. . לרחל וללולק נולד גם בן בשם אדם על שם אביה ואחיה של רחל ובת בשם חוה על שם אימו של לולק. בשנת 1956, לאחר שקיבלו הודעה שמאשרים את יציאתם מפולין הגיעו לארץ למעברה בגבעת אולגה. התנאים שם היו קשים מאוד. לאחר כשנה עברו לחולון, כיום, רחל ואליעזר חיים יחדיו בחולון ויש להם 5 נכדים ו5 נינים. לולק ורחל כתבו ביחד ספר בשם "שריקת החיים" המספר על הזוועות שעברו במהלך השואה וגם על החוויות הטובות שהיו להם בחייהם. איך הם קמו יחדיו מהכאב והקימו משפחה. לולק הבטיח עוד בשואה להנציח את השואה ולימד עליה בבתי הספר. הוא הדליק משואה כנציג יד ושם והוכרז כ"יקיר חולון" על שם העבודה הרבה שעשה על הנצחת השואה.
קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה לודז' lodz
חברי קהילה לייפהיים-Leipheim
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
חברי קהילה תיכון עתידים חולון
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text