דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
רחל גרינפלד
1925
יוצר הדף: זיוה ממיסטבלוב קשר לדף: אחר
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

רחל גרינפלד(גרינגלס) נולדה להורים חוות הלה גרינגלס ואברהם גרינגלס ב2.1.1925. היא נולדה לבית בעל מעמד כלכלי גבוה(המשפחה ניהלה חנות לחם וקפה) שעקרונות הציונות היו חזקים בו. היא למדה בגימנסיה יהודית לבנות בלבד, שבה גם הופצו עקרונות הציונות ואהבת הארץ. היא גדלה ונולדה בעיר לודז' ש8 ימים לאחר פרוץ המלחמה נכבשה. רחל ומשפחתה הועברו לגור בגטו לודז'.באחד הימים, עוד בתחילת המלחמה, אביה נלקח לעבודת פרך וחזר מותש ומיואש. זו הייתה רק ההתחלה. המשפחה רצתה לעבור לוורשה. אביה ואחיה נסעו למצוא שם דירה, וכשאביה בא לקחת אותם הגטו נסגר(אין יוצא ואין בה) אז הם נשארו לחיות בתחומי הגטו. רחל נלקחה לעבודה בבית מלאכה לשטיחים, הועברה למפעל לכובעים ובסוף עברה למפעל מתכת שייצרו בו חלקי נשק. היא נשארה ללמוד בגטו עד כיתה י'. היא מספרת כי הרעב היה קשה, מאוד. הם קיבלו תלושים ללחם, קפה, ולפעמים גם נקניק מבשר לא כשר. מכיוון שהמשפחה הייתה משפחה יהודית שומרת כשרות, אמה של רחל לא הייתה אוכלת את הנקניק אך נותנת אותו לילדיה כדי שישבעו. ניתן לראות פה, כי גם בשעות משבר ומלחמה, אמא של רחל אינה עוזבת את הדת אך עדיין דואגת לילדיה. יום אחד אביה של רחל הלך למכור משהו(זהב/כסף זר) והלשינו עליו. המשטרה הנאצית חטפה אותו והוא חזר לאחר כמה ימים שבור. הוא סיפר להם שהגרמנים איימו עליו שאם לא ייתן לו את כל רכושם הם יפגעו באמא והילדים. הגרמנים רשמו כל פרט על מה שלקחו, וכשנמצאה הרשימה היא תבעה את הגרמנים על סכום שהספיק לה כדי לקנות דירה בחולון(יש לציין כי כל סכום שבעולם לא יספיק כדי לפצות על נזק ואבל שכזה). בסוף אוגוסט 1942 הוכרז על עוצר ונערכה אקציה אכזרית. הייתה שמועה על מסדר שבו כל מי שלא מסוגל לעבוד יישלח מהגטו. משפחת גרינגלס התחבאה במחבוא בתוך המדרגות, וניצלה(הם לקחו סיכון גדול    מאוד כי אם היו תופסים אותם היו יורים בהם על המקום). יותר ממחצית מתושבי הגטו נהרגו באקציה. מאז הופסקו . ההמתות למשך שנתיים(אנשים עדיין מתו בגלל מחלות והרעב הקשה) והגטו הפך למחנה עבודה. בסוף 1944 הגטו חוסל ושלחו ממנו את כל תושביו. בספר שכתבה על תקופת השואה "שריקת החיים" היא כותבת כי:" על הרציף עמדו קציני אס אס. אחד מהם שאל את אמא:"בת כמה את?" והיא אמרה אמת:"בת חמישים". ואני כל השנים חושבת:אולי, אילו שיקרה,אולי... הייתה נשארת בחיים." היא מספרת פה על "הסלקציה" שהתרחשה כשהגיעו לאושוויץ בירקנאו, מחנה הריכוז. היא מספרת שמאותו הרגע היא הייתה אבודה לגמרי, היא לא יכלה לאכול או לשתות(למרות הכמות הדלילה של המזון שקיבלו),לא הייתה לה סיבה לחיות. באחד המסדרים היא ראתה את בת דודתה. היא הייתה בבלוק אחר אבל היא הייתה חייבת להגיע אליה. היא עברה אל הבלוק שלה למרות הסיכון הגדול שיתפסו אותה ויירו בה כשיגלו שעזבה את הבלוק שלה. באמצעות המעשה הזה, הצילה את חייה. הבלוק שלה נשלח למשרפות. כל הזמן נלקחו אנשים מהגטו, ולא ידעו לאן. הם ראו ארובות עם עשן, אבל עדיין לא ידעו שאלה המשרפות. יום אחד שלחו את הבלוק של רחל לתאי הגזים אך היא ניצלה כי נגמר הגז. מהמחנה הזה, היא נלקחה למחנה העבודה הלבשטט לאגר. שבו מצבה היה הרבה יותר טוב מאשר בבירקנאו שבו בקושי קיבלה אוכל. אך היו בו משגיחות גרמניות מרושעות ואכזריות שהיו מצליפות באנשים הנמצאים שם ומתיזות עליהם מים. בסוף המלחמה, 8 במאי 1945 הגיעו עובדים צרפתיים והודיעו בהתרגשות שהמלחמה נגמרה. כשיצאה מהמחנה ראתה את אחת המשגיחות הגרמניות שהתעללו בה. היא רצתה להביא אותה למחנה שתראה מה היא עברה. המשגיחה הגרמנייה ניסתה לשחד אותה ביהלומים אך היא רצתה בכל ליבה שתראה מה היא עברה. היא החזירה  אותה למחנה ששם קיללו אותה, הכריחו אותה לרדת על ברכיה וגזזו את שערות ראשה- בדיוק כפי שעשתה למי שהיה שייך למחנה. המלחמה נגמרה, ורחל רצתה לראות מה קרה למשפחתה, לראות אם נשארו ממנה שרידים. היא חזרה ללודז' והבינה שהיא היחידה במשפחה ששרדה. היא הגיעה לבית ששכרו הוריה עם מכר שלהם ופגשה אותו(את המכר) הוא קיבל אותה בזרועות פתוחות וגרו איתה במקום עוד שתי חברות ממחנה הריכוז. באחד הימים ראתה כרזה שמזמינה נוער יהודי לשמוע הרצאה מפיו של שליח ציוני מארץ ישראל, שם הכירה את לולק גרינפלד, בעלה כיום. הם נפגשו שם ומאז לא נפרדו. לולק הביא אותה לקיבוץ שלו בלודז' והציג אותה כארוסתו. הם נישאו בקיבוץ. זמן קצר אחרי החתונה הם עזבו את לודז' יחד עם כל חברי הקיבוץ אל מחנה העקורים לייפהיים. התנאים שם היו קשים. היא עבדה כגננת. לולק חלה ואושפז ואמו דאגה להוציא אותו מבית החולים ולהחזיר אותו ללודז'. היא הגיעה ללודז' אחריו. כל הזמן עבדה כגננת עם ילדים. ב14.5.1949 נולדה ביתם, אווה על שם אמה של רחל(בישראל היא נקראת חווה). לרחל וללולק נולד גם בן בשם אדם(ראשי תיבות של אברהם(אביה)דוידק ומינק(שני אחיה) בשנת 1956, לאחר שקיבלו הודעה שמאשרים את יציאתם מפולין הגיעו לארץ למעברה בגבעת אולגה. התנאים שם היו קשים מאוד. לאחר כשנה עברו לחולון, ועבדה שם כגננת בויצ"ו במשך 30 שנה. כיום חיה עם לולק בחולון, יש להם 2 בנים, חמש נכדים וחמש נינים.

אזכיר שוב שרחל וללולק יש ספר בשם "שריקת החיים" שבו הם מספרים יחדיו על כל מה שעברו, את כל הזוועות שעברו עליהם ועם זאת- את כל הדברים הנפלאים שקרו להם. ספר מרגש, מרתק, ומלא השראה..

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה לודז' lodz
חברי קהילה לייפהיים-Leipheim
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
חברי קהילה תיכון עתידים חולון
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text