אביו של עשראל מיוני נולד ביוון בשנת 1906, התחתן, וחי עם 4 ילדים.
הוא נפטר בגיל 36 (שנת 42') מקדחת.
משפחת מיוני, שכללה את ישראל, אמו, וארבעת אחיותיו: מיכה מיוני, מתילדה מיוני, רבקה מיוני ונינה מיוני (מארבעתן רק מתילדה חיה בארץ כיום), הייתה מתגוררת בבית כנסת מהקהילה היהודית.
באותו הזמן הגרמנים דרשו מכל תושבי אתונה להתייצב לחתימת נוכחות, אחרת דינם אכזר.
ביום מן הימים, מספר ישראל, יצא בגיל 10,11 לרחוב ולפתע באו משאיות של הגרמנים, סגרו את בית הכנסת והעלו את כל מי שהיה בו למשאיות, ביניהם אמו וארבעת אחיותיו.
בזמן שלקחו את משפחתו למשאיות, ישראל התחבא אצל שכניו היוונים אשר לקחו אותו למרתפם עד שהנאצים ילכו.
הוא היה מסתובב תקופה ארוכה ברחובות עד שלפתע נקלע לרחוב בו שיחקו ילדים, ובגלל הופעתו קרועת הבגדים – אחד הילדים התריע את אמו על כך.
האמא אימצה את ישראל והתייחסה אליו כמו אל כל ילדיה.
היו לה עוד 3 ילדים: יורגו, סטירי ודספינה.
בגלל כל השנאה כלפיי היהודים באותה תקופה, החליפו את שמו לניקולאי במקום ישראל.
בשנות 44-45 נכנסו הבריטים ליוון והקימו מחנה צבאי מול ביתו של ישראל ומשפחתו המאמצת.
מה שהחיילים הבריטים לא היו מסיימים לאכול, ישראל ומשפחתו היו אוכלים.
ישראל הכיר טבח מהצנחנים ששהה במחנה הצבאי, והטבח דאג לו למקום לינה ואוכל.
לאחר תקופה, החיילים היו צריכים לעזוב לברלין כי הייתה במקום עדיין מלחמה.
ישראל פנה למפקד המחנה הצבאי והצהיר שלא הולך בלעדיהם.
המפקד בתגובה הבטיח שכשהחייל ישתחרר, יאמץ אותו לאחר חתונתו באנגליה.
החיילים עזבו את המחנה, והטבח מסר בחזרה לאישה את ישראל ועמו מצרכים שמילאו את ביתם.
בתמורה האישה הייתה מכבסת את בגדיי החייל ומביאה לו ביצים מתרנגולותיה.
לאחר זמן מה, הסוכנות היהודית החלה לאסוף ילדים יהודיים לבתי ספר על מנת להכינם לעלייה לארץ.
ולמרות שישראל רצה להשאר עם משפחתו החדשה, אמו לא רצתה שימיר את דתו והעדיפה שישאר יהודי.
הוא עלה לארץ בשנת 45' וגר בקריית הנביאים עד מלחמת השחרור בשנת 48'.
בשנת 48' התגייס ל"נחל" ובה היה נהג עד שנת 52'.
באותה שנה גם התחתן עם אשתו שרה ולהם נולדו שלושה ילדים: שני בנים ובת אחת.
היה עובד בעבודות פיזיות בגלל שלא למד בבית הספר (לאור התקופה הקשה והחרמת היהודים).
תקופה מסוימת היה עובד בחברת גז, ונקלע לבית של עיתונאי שהתעניין בסיפורו והחליט לראיין אותו.
כיום ישראל מחפש תעודות, מסמכים וכל זכר ממשפחתו שאיבד.
הוא נעזר בעורכי דין וחוקרים שמנסים להוציא מידע כלשהו בנוגע למשפחתו.
חלק מהמידע שהשיג ישראל בא מאחותו של אביו, שעברה לחיות במצרים ולאחר זמן מה עברה לישראל.
בנוגע לאחיותיו, אחת מהן (מתילדה) גרה בישראל כיום והם מצאו אחד את השני.
עוד אחת מאחיותיו, רבקה, אומצה ע"י דודם וגרה בכפר בארטא.
הגרמנים שרפו כפר זה וככל הנראה רבקה נשרפה עמו.
היום ישראל גר בחולון, ועד לא ממזמן עד אשתו שרה שנפטרה מלפני שנתיים ממחלה.
יש לישראל 9 נכדים ו19 נינים והוא בן 86.
הוא מצא את משפחתו המאמצת ביוון ודאג לבקר את הנכדים והילדים של אותם אחים שגדל איתם לאחר שלקחו את משפחתו במשאיות.
גם אז בביקורים היה מרגיש בן משפחה למרות שהיו נוצרים והוא יהודי.
בגלל המצב הכלכלי הקשה ביוון כיום, ישראל דואג למשפחתו ומפנק את ביתם כאות הוקרה לכל היחס הטוב והחם שקיבל מהם ומאימם בילדותו.
