print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);

יוסף יושקו איתאי אינדיג

1917-1998

יוצר הדף: נעה גדרון קשר לדף: אחר

ביוגרפיה קצרה

נולד Virovitica

תאריך לידה 01/01/1917

ארץ מגורים

מקום פטירה

תאריך פטירה 28/11/1998

מיקום הלוויה

תאירך הלוויה

מקום קבורה

מספר קבר

סיפור הקהילה

באיה-מארה Baia Mare (בהונגרית נאגי באניה) עיר מכרות בטראנסילבאניה הצפונית, רומניה. בימי מלחמת העולם השנייה בשליטת הונגריה. בשנת 1848 בוטל האיסור שהטילו שלטונות הונגריה על מגורי יהודים בערי מיכרות, ובשנות השישים למאה ה- 19 נתגבשה קהילה במקום. בשנת 1862 הוקמה חברה קדישא. בית הכנסת הראשון נחנך רק באמצע שנות השמונים. בעקבות עלילת-הדם בעיר טיסה-אסלאר (1882), תקף המון מוסת את בתי היהודים ושדד אותם. קהילת באיה מארה הייתה מרכז חסידי של חסידי סאטמאר; ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם התנהלה בה פעילות ציונית ענפה. ב-1930 מנתה האוכלוסיה היהודית יותר מאלפיים נפש, בתוך כ-14 אלף תושבי העיר. בימי מלחמת העולם השנייה באו לבאיה מארה יהודים מיישובים קטנים בסביבה וב-1941 - היה מספר היהודים בעיר 3,623 מתוך כ-21,500 תושבים. בגיטו שהוקם בעיר רוכזו גם יהודי הסביבה לפני שהובלו לעבודות כפייה ולמחנות-ההשמדה. המפקד ההונגרי, לויטננט-קולונל אימרה רוויצקי, שנשא במשרה בשנים הקשות ביותר, 1944- 1943, עשה רבות להצלת יהודים ושיתף פעולה עם רב הקהילה משה אהרן קראוס (1944- 1886). שמו של רוויצקי הונצח ב"e;יער הקדושים"e; ליד ירושלים. ב-1969 ישבו במקום 120 משפחות יהודיות, כמחציתם היו מבין אלו ששבו מן המחנות בתום המלחמה. בחסות בית התפוצות

ביוגרפיה קצרה

נולד Virovitica

ארץ מגורים

מקום פטירה

תאריך פטירה 28/11/1998

מיקום הלוויה

תאירך הלוויה

מקום קבורה

מספר קבר

סיפור חיים

יוסף-יושקו איתאי-אינדיג (Josef-Yoshko Irai-Indig) יליד 30/1/1917 בוירוביטיצה (Virovitica), יוגוסלביה. כמדריך בתנועת "השומר הצעיר", ביוגוסלביה הפציר ברחה פריאר (Recha Freier) לטפל במאה ועשרים ילדים ילידי גרמניה ואוסטריה שאבותיהם נספו במחנות ריכוז בגרמניה והוברחו לזאגרב (Zagreb). רחה פריאר הצליחה להשיג רק תשעים סרטיפיקטים עבורם ונמלטה לארץ ישראל עם בתה. איתאי התחייב לדאוג לילדים והבטיח להביאם בשלום לארץ. ימים ספורים לפני פלישת הגרמנים ליוגוסלביה ב- 6.4.1941, העלה איתאי את תשעים הנערים נושאי הסרטיפיקטים על רכבת שיצאה מזאגרב וליווה אותם עד בלגרד (Belgrade), בדרכם לארץ. איתאי נאלץ להישאר ביוגוסלביה הכבושה עם שלושים הנערים הנותרים, שאליהם נוספו עוד נערים וכמה מלווים מבוגרים שמספרם הגיע לבסוף עד שבעים.

ביולי 1942 הגיעה הקבוצה לנוננטולה (Nonantola) שבצפון איטליה ושוכנו ב"ווילה אמה". הכמר אריגו בקארי (Arrigo Beccari) וג'וזפה מוריאלי (Giuseppe Moreali), דאגו שם לצרכיהם. הם חיו בווילה כשנה, בסיוע האוכלוסיה המקומית, עבדו בעבודות חקלאיות בשדות הסמוכים והשתתפו בשיעורי מלאכה, נגרות ותפירה.

בספטמבר 1943, לאחר כניעת איטליה לגרמניה, הוסתרו הילדים אצל משפחות ומוסדות דת קתוליים באזור. באוקטובר 1943 הצליחו מארגני הקבוצה ובראשם איתאי להבריח את הילדים דרך הגבול לשווייץ. הם עלו לארץ ישראל רק כשנה וחצי לאחר מכן. איתאי לווה את הקבוצה במשך ארבע וחצי שנים.

בקארי ומוריאלי הוכרו ב- 18/2/1964 כחסידי אומות העולם על הצלת חברי הקבוצה.

מתוך:

אלן שניידר, טקס יום הזכרון לשואה ולגבורה בסימן גבורתם של יהודים שהצילו אחיהם בשואה, המרכז העולמי של בני ברית בירושלים והקק"ל, 2015.

ויקיפדיה

עדות

זיכרונותיו של ניצול השואה יוסף יושקה איתאי אינדיג יליד 1917, Virivitica, יוגוסלביה ומסמכים נוספים הקשורים להסתרתה של קבוצת ילדים יהודים ב- Villa Emma ב-Nonantola, איטליה, מהשנים 1996-1941.

ארכיון יד ושם, חטיבה O.33, מס' תיק 9569, מס' פריט 11441465

ספרים

יוסף איתאי, ילדי וילה אמה, תל-אביב: מורשת, ספרית הפועלים והוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1983.

רחה פריאר, ישרש: על יסוד עלית הנוער ושנותיה הראשונות, הוצאת "תמר", תל-אביב, 1953.

מאמרים

ק. י. בל-כדורי, "העליה הבלתי חוקית מגרמניה הנאצית או שבעה מסעות בלתי - חוקיים מגרמניה הנאצית לארץ - ישראל", ילקוט מורשת ח', (1968), עמ' 127--144.

יעל אורביטו, "פרשת 'ילדי וילה אמה' בראי הצלת ילדים בתקופת השואה", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 12, חטיבה ה', (1997), עמ' 145--154. מאמר המבוסס על עבודת גמר לתואר מוסמך, ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1996.

הייני בורנשטיין, "פעולות עזרה והצלה משוויץ", ילקוט מורשת נ"א, (1991), עמ' 81—90.

קשרים

קישורים

ויקיפדיה - וילה אלמה

הצלת הילדים מוילה אמה, אתר יד ושם

יצחק טסלר, "ילדי וילה אמה: כשהמלחמה הפכה לטיול נחמד", Ynet, 8/4/2013

Gedenkorte Europa 1939 - 1945

אלבומים תמונות

גלריית וידאו

קהילות

חברי קהילה תנועת השומר הצעיר הראשית

חברי קהילה ילידי ויוצאי יגוסלביה

ילידי ויוצאי יגוסלביה

יוצר הקהילה מרתה פלטו

סיפור הקהילה ילידי ויוצאי יגוסלביה

קרא עוד>

חברי קהילה יהודים שהצילו יהודים

יהודים שהצילו יהודים

יוצר הקהילה נעה גדרון

סיפור הקהילה יהודים שהצילו יהודים

הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה פועלת מאז סוף שנת 2000 במטרה להעלות על סדר היום הציבורי בארץ ובעולם, בפרט בקרב הנוער, את תופעת המצילים היהודים בשואה. הגרעין הראשון של חברי הוועדה הורכב מניצולי שואה אותם הצילו יהודים במדינות שונות ומנציג המרכז העולמי של בני ברית.

תופעת ההצלה היהודית לא מצאה את ביטויה הנאות בהיסטוריוגרפיה של השואה לעומת התופעות המוכרות והמבורכות של חסידי אומות העולם והלחימה היהודית נגד הגרמנים ועוזריהם. זאת, למרות שלפי הערכת מומחים, היו היהודים מעורבים בהצלתם של אלפי יהודים. מספר העולה בהרבה על מספר היהודים שניצלו על ידי חסידי אומות העולם.

הוועדה מקדמת פעילות ציבורית רחבה בארץ ובחול, על מנת להביא להוקרת והכרת פועלם של גיבורים אלה ולהנחיל את מורשתם של המצילים היהודיים באקדמיה ובמוסדות מחקר, במערכת החינוך, בקהילות ישראל ובמוסדותיהן, בארגונים ובמוזיאונים העוסקים בהנצחת השואה.

הוועדה קיימה פגישות עם נשיא המדינה ויושב ראש הכנסת בנושא המצילים היהודים ונמצאת בקשר עם הנהלת יד ושם, מוסדות אקדמיים ומכוני מחקר והנצחה. ביזמת הוועדה כונסו שני מושבים יעודיים של ועדת החינוך של הכנסת, במהלכן הובעה הערכה רבה לפועלם של המצילים והועלו הצעות לפעילות, במיוחד בקרב בני הנוער.

הוועדה עוסקת באיסוף סיפורי הגבורה של המצילים היהודים ובניית מאגר מידע המונה מאות רבות של מצילים. כתוצאה מפעילות הוועדה נעשו ביד ושם כמה פעולות להחדרת הנושא. כחלק מתערוכת הקבע של המוזאון הוקצתה פינה לנושא, בית הספר ללימודי השואה הוציא חוברת לשימוש בתי הספר ששמה מציל אחי אנוכי והקדיש מהדורה של העלון המקוון זיקה המיועד למורים ומורות המלמדים את נושא השואה בבתי הספר. החל משנת 2017, מתקיימות פגישות משותפות של חברי הוועדה עם מנכלית יד ושם, גב' דורית נובק וראשי המחלקות. בעקבות פגישות אלה התקבלה החלטה לשלב את הנושא בפעילות השוטפת של המוסד ולפעול להחדרת הנושא. בהתאם להחלטה זו, נעשו עדכונים באתר יד ושם.

מתוך מחויבות לנושא, מקיימים המרכז העולמי של בני ברית והקרן הקיימת לישראל ביום השואה, במשך חמש עשרה השנים האחרונות, טקס ייחודי המוקדש למצילים היהודים. בטקס משתתפים מאות תלמידים, חיילים, ניצולי שואה ובני משפחותיהם. משנת 2011 מעניקים חברי הוועדה והמרכז העולמי של בני ברית את אות המציל היהודי כהוקרה למסירות, תעוזה וגבורה שגילו מצילים יהודים. עד שנת 2017 הוענקו אותות ל-169 מצילים שפעלו בצרפת, הונגריה, יוון, גרמניה, סלובקיה, רוסיה, יוגוסלביה, ליטא, פולין והולנד. בין המצילים ניתן למצוא כאלו שפעלו כיחידים וכאלו שפעלו במסגרת מחתרות ותנועות נוער. ניתן לעיין ברשימה המלאה של מצילים אשר הוענק להם "e;e;e;e;e;אות המציל היהודי"e;e;e;e;e; בלשונית הודעות ועדכונים, בעמוד זה.

האות מוענק לפי הקריטריונים הבאים:

א. פעל בארצות הכיבוש תחת השלטון הנאצי בזמן המלחמה, או פעל בארצות ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית בנושא רדיפת יהודים בתקופה שבין 1.9.1939 – 8.5.1945. ב. פעל בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 או למציל שפעל באוסטריה לאחר האנשלוס; ב-13/3/1938. ג. יהודים שסיכנו עצמם לפדות ילדים יהודים, מיד עם תום המלחמה, עד סוף שנת 1946, תוך כדי סיכון של פגיעה על ידי גורמים אנטישמיים.
השתייך לעם היהודי בשעת פעילות ההצלה.
סיכן את חייו בפעולת ההצלה מעבר לסכנות שארבו לו ללא פעולות ההצלה.
לא פעל כדי לקבל תמורה כתנאי להצלה.
המעשה נתמך בעדויות של ניצולים ו/או במחקרים וחומר ארכיוני אמין.
פעולת ההצלה נעשתה לטובת יהודים שאינם קרובי משפחת המציל.
הוקרה תינתן על פעולת הצלה בין אם פעולה זו הצליחה או לא.
ההצלה היתה של יהודים רבים. עם זאת, תוכל הוועדה במקרים חריגים, לאשר גם מצילים שהצילו בודדים.

כאמור, למרות הפעילות הענפה, טרם זכתה תופעת המצילים היהודים להכרה כענף מחקרי ממוקד בחקר השואה ולתהודה ציבורית נאותה בארץ ובעולם. הוועדה מזהה פער של שבעים שנה במהלכן לא זכו גיבורים אלה לחשיפה ולהוקרה מטעם העם היהודי. פער זה יש להשלים בפעילות ציבורית וחינוכית יזומה ובמחקר מדעי יעודי.

יושב ראש הוועדה: חיים רוט

חברים: דוד גור*, אלן שניידר*, יובל אלפן*, חנה ארנון*, דר' צילה הרשקו*, דר' מרדכי פלדיאל, דר' יהודית רייפן-רונן*, דר 'אברהם חולי*, דר' אילן באר*, אילנה דרוקר*, שושנה לנגרמן*, אסתר רייז*, אליעזר לב-ציון, גניה מרקון*, עידו גלעד, נעה גדרון*, משה גרומב

* חברי מזכירות

קרא עוד>

חברי קהילה ניס Nis

ניס Nis

יוצר הקהילה לאה הבר גדליה

סיפור הקהילה ניס Nis

יסוד הקהילה והתבססותה

מעריכים שראשוני היהודים שהתיישבו בניש היו רומניוטים, אך תיעוד בכתב לנוכחות קהילה יהודית ספרדית בעיר הוא מ-1651 עת שלטו העות'מאנים במקום. בני הקהילה היו סוחרי מלח וטקסטיל, וכן עסקו בחלפנות כספים. ב-1695נבנה בית הכנסת ולצידו מקווה ומלדארי. במחצית השנייה של המאה ה-18 מתועדים ביקורי שד"רים מארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בניש שני בתי כנסת. ב-1879 חרב בית הכנסת המרכזי במהלך דליקה שפרצה בו. ב-1900 מנתה הקהילה 800 נפשות, וב-1902 הוקם ארגון "ציון" שנטל חלק בפעילות התנועה הציונית. בהמשך הוקם בית ספר יסודי לבנים, בו התקיימו גם שיעורי עברית ולמדו בו 82 תלמידים.‏^[4] לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה הגירה הדרגתית של יהודים מהעיר ואוכלוסיית הקהילה הצטמצמה בהדרגה. ב-1921 נימנו בעיר 547 יהודים.‏^[5] ב-1924 נבנה בית כנסת מרכזי חדש לבני הקהילה.

שואת יהודי ניש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית בניש אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכת יוגוסלביה ומנתה 430 נפשות. לאחר פרוץ המלחמה הגיעו לניש פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין ומספר בני הקהילה האמיר לכדי 970 נפשות.‏^[5] באפריל 1941, לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי הצבא הגרמני חולקה יוגוסלביה למספר אזורי כיבוש: גרמני באזור סרביה, איטלקי באזור מונטנגרו, הונגרי באזור וויבודינה, בולגרי באזור מקדוניה ומדינת חסות בקרואטיה.‏^[6]

העיר ניש נכללה בשטח הכיבוש הגרמני, ובסמוך אליה הוקם מחנה ריכוז בשם "הצלב האדום" (Crveni Krst), בו נכלאו החל מאוקטובר 1941, בני קהילות יהודיות מדרום סרביה ובכללם קהילת ניש, אך גם פעילים קומוניסטים יוגוסלבים. בית הכנסת הוחרם על ידי הוורמאכט ושימש את הגרמנים כמחסן. בפברואר 1942, לאחר בריחת עצירים ממחנה הריכוז הוצאו להורג הגברים היהודים אשר היו כלואים בו מקרב בני קהילת ניש. במקביל הובלו הנשים והילדים למחנה הריכוז סיימישטה הסמוך לבלגרד ונרצחו באמצעות משאיות גז.‏^[7],‏^[8]

מתיעוד רישומי המעצרים בניש עולה, כי בעיר נעצרו 738 מבני הקהילה היהודית‏^[9] ורק אחד מבני הקהילה חזר להתגורר בעיר לאחר השואה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בניש 36 יהודים, ונערכו עבודות לשיקום בית העלמין היהודי העתיק.‏^[10] גם מבנה בית הכנסת שוקם ומשמש כמרכז תרבות, מוזיאון ואולם קונצרטים.

3 קבצים מצורפים

ניש - ערב מלחמת עולם ראשונה.JPG

ניש- תקופה עותומאנית.JPG

ניש.JPG

מתוך האנציקלופדיה היהודית-נכתב 1906

NISH (NISSA):

City of Servia on the Nissava. Its Jewish community dates from the beginning of the eighteenth century, as is shown by a question put to Rabbi Moses Amarillo of Salonica by Gershon, the first chief rabbi of Nish, who had been elected in 1728 (?anukkah, 5489). Gershon, while drawing up a bill of divorce, asked for information on the Hebrew spelling of the words "Nish" and "Nissava," "because this is a new community and such bills have never been written here" (comp. Amarillo, "Debar Mosheh," p. 169).

By the end of the eighteenth century Nish possessed an important rabbinical school. The local cemetery still contains the tombs of the rabbis of this period who constituted the religious tribunal, namely, Ra?amim Naphtali Gedaliah (d. 1790); Jacob Téba (1802); Abraham Ventura, son of the author Shalom Ventura (1805); and Judah Moses Heli (see below). In the nineteenth century the Meborah family produced two rabbis, Pesa? Meborah (d. 1829) and Jacob Meborah (d. 1831). In the last days of Turkish government the chief rabbi Ephraim Meïr Alkala'i, known as "Mercado Alkala'i" (1874), had great influence with the Ottoman empire. While Midhat Pasha, the grand vizier of the sultan 'Aziz, governed the district of the Danube, he appointed or dismissed the pashas of Nish according to the nature of the information furnished by Alkala'i, at whose house each new governor of the city spent the first few days of his appointment. In 1873 Alkala'i was decorated by the sultan 'Aziz with the Order of the Medjidie of the fourth class.

Nish produced two rabbinical authors: Judah Moses Heli (1807), mentioned above, author of "Kema? Solet" (limited ed., Salonica, 1815), and Abraham Moses Sid (d. 1876), author of several works printed at Salonica, among them "?ippazon Pesa?," "Tasheb Enosh," and "Ke?ir ?i??im."

The Jews of Nish number about 700 in a total population of 21,000. They have but one synagogue and a school which accommodates eighty-two boys, who are taught Hebrew and Servian. There are, on the other hand, four Jewish philanthropic-societies which undertake the care and burial of the dead, and provide aid to orphans, widows, and the sick. There is besides a woman's society.

Bibliography:

Moses Amarillo, Debar Mosheh, Salonica, 1742-50;
Franco, Histoire des Israélites de l'Empire Ottoman, Paris, 1897.

קרא עוד>

הצג רשימה של כל הקהילות>

הצג עוד>

הצג דף הקודם

מחוות | נרות

תן מחווה

שלח מחווה

Haim Maor

12/03/2020

text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text

Haim Maor

12/03/2020