נולד בתאריך 25.10.1926. היה בן 13 כאשר פרצה המלחמה.
לפני השואה - משפחה אמידה. אביו בעל עסק גדול, אמו גם עבדה. היתה לו אחות בת שנתיים וחצי (היא לא שרדה). לא היתה אנטישמיות גדולה, מכיוון שהרוב באזור היו יהודים. ב-1939 הגרמנים השתלטו על מזריץ' והטילו את הגזרות-אין להחזיק עסק. אסור להחזיק סחורה, ועוד גזרות. הגרמנים חיסלו את כול החנויות-זו היתה פגיעה קשה בכלכלת האוכלוסייה, שהתקיימה מסחר חליפין עם גרמנים-לא היה אוכל. מה שגרם למוות ברחובות. מצב זה נמשך עד האקציה שהתקיימה ב- 25.8.1942. באותו לילה הגיעה יחידה 101 מהמבורג והקיפה את העיר היחידה וכינסה את כל היהודים בכיכר. באותו הזמן כל משפחתו של אברהם הייתה בחיים והתחבאה עם עוד 40 אנשים במשך 48 שעות בתוך חדר קטן. באקציה עצמה נורו 1000 איש. בזמן האקציה הגיעו לכיכר 11,000 יהודים שהועלו על רכבת בעלת 22 קרונות. הרכבת הגיעה למחנה השמדה טרבלינקה. כאשר אברהם ומשפחתו יצאו מהמחבוא, הם גילו רחוב מלא בגוויות. כעבור שבוע, מי שנותר במזריץ', קיבל את הבשורה, שמזריץ' הופך לגטו, ולשם כל היהודים שנשארו –היו צריכים לעבור תוך 3 ימים. באותו זמן גירשו וברחו יהודים מערים שונות, ולכן מזריץ' התמלאה יהודים יותר מכפי שיכלה. היו ילדים ללא הורים, לא היה מקום, והייתה צפיפות נוראית. אביו של אברהם השיג פולני עם עגלה ומה שהם יכלו להעביר מביתם לגטו, הם העלו, אך הם לא יכלו להעביר הרבה, ולכן מכרו את השאר או נתנו. הפולני שהעביר את הדברים הוא שומר יערות ב"יערות גרף פוטוצקי" ולפולני הזה הם נתנו גם במתנה חפצים שלא יכלו להעביר.
לאחר המעבר לגטו הוריו סדרו לו עבודה בעירייה הם היו קבוצה של 30 ילדים בגילו, שיודעים פולנים והם עבדו במדידה. הפריווילגיה שהייתה להם היא, שהם יכלו לגור מחוץ לגטו, אך הם לא יכלו ללכת לבד, רק ביחד.
האקציה השנייה התחילה ב-6.10.1942 . ב-6 בבוקר הם שמעו את הקריאה ליהודים להתייצב בכיכר. קרוב ל-7000 יהודים הגיעו לכיכר ושם החזיקו אותם כל היום. שם אבדו עקבות אמו ואחותו וגם עקבות אביו; כול היום הם ישבו בכיכר ובמקום לשלוח אותם ברכבת הם הכניסו אותם לבית הכנסת –כל ה-7000 איש הוכנסו לשם למשך 3 ימים, ללא אפשרות לצאת, ללא אוכל ומים וללא בית שימוש– רק באחד הימים חילקו להם לחם., זרקו להם אותו כמו לכלבים, ומי שהתפרע ירו בו. באותו בית הכנסת הוא ראה את אביו באפיסת כוחות טוטאלית .לאחר 3 ימים גירשו אותם לרכבת והעמיסו אותו, את אביו ודודו על הקרונות בצפיפות נוראית ובירי שלא נפסק. הרכבת יצאה בחושך, ולפתע גילו אנשים בקרון, שהיה חלון אחד למעלה עם גדר תיל, לאחר מאמצים הצליחו להוריד את גדר התיל, והציעו למי שרוצה, שיקפוץ מהרכבת דרך החלון. ולאחר שכנועים מאביו ודודו החליט לקפוץ. אך אביו ודודו לא יכלו בגלל מצבם הגופני-זו הייתה הפעם האחרונה שאברהם ראה את אביו. כשהוא הגיע לקרקע, הוא הלך לאורך פסי הרכבת, עד שהוא הגיע לעיר, וחזר לעבוד בעירייה. לאחר זמן הייתה האקציה ה-3 וה-4 (נובמבר.) משך 13 יום אברהם הסתתר לבד בחורים שמצא ובדירות נטושות. באותו זמן הוא היה על סף ויתור כי לא היה אוכל. הוא היה לבד והיה קור אימים ומי שירד לרחוב נורה.
לאחר האקציה ה-4 אברהם חזר לעבודתו באותו זמן אמו הייתה בגטו. באותו זמן עבודתו בעירייה הסתיימה אך העירייה לא רצתה לשחרר את הילדים אז מצאו להם עבודה ביער-להוציא את השורשים של העצים, (פברואר אפריל מאי), עקב זה שהם לא גרו בגטו הם יכלו לעזור לאלו שהיו בגטו ולכן אברהם יכול היה לקנות אוכל , בלילות היה מתגנב קונה לחם ומתגנב דרך הסמטאות עד לגטו והיה מביא את האוכל לאמו ואחותו.
ב-3 במאי בלילה שמעו הילדים צעקות לכינוס היהודים בכיכר, אברהם אמר לחבריו שהוא אינו מתכוון ללכת הוא נותר שם לבד , בגטו באותו זמן היו 4000 איש בקירוב שנשלחו לטרבלינקה, לאחר כמה ימים חזר לגטו ועסק בניקוי הגטו, מפני שלאחר כל אקציה הם היו מקטינים את הגטו. כך זה המשיך עד ה-26.5.1943 אז התרחשה האקציה ה-6 אברהם התחבא בבית הקברות הפולני בתוך קבר גדול בעל 4 קירות, אחרי יומיים חזר לגטו ,שם נשארו 220 איש, היהודים האחרונים מתוך 18.000 (90% מתושבי מזריץ' היו יהודים).יום אחד תפסה המשטרה את אברהם ואמרו לו למיין פמוטים לכסף ונחושת וברזל אחרי הצהריים אברהם ברח . באותה תקופה היהודים היו מתגנבים בלילה וישנים בבתים נטושים על מנת לחמוק מהאקציה אם תהיה כי כבר ידעו שהאקציות הם בבוקר מוקדם (בערך ב-3 בלילה), ב-17.7 אברהם חזר לגטו לאחר שישן באחד מהבניינים הנטושים בעיר, בצהרים לפתע נשמעו יריות והגטו התחיל להיות מוקף בחיילים גרמנים, אברהם ברח מהר, עבר נהר ואחו ורץ 3 ק"מ עד היער. אברהם הגיע ליער לבדו ושם שהה כמה חודשים ,הוא אכל פירות יער וגנב פירות מגנים של פולנים ,שתה מימי יובלים וישן במבנים של פולנים שבהם החזיקו קש או גרו שם פעם. הקשר היחידי של אברהם עם העולם היה לראות רכבות של הצבא הגרמני שנוסעות או חוזרות מהחזית עם חיילים פצועים. זה נמשך בערך עד סוף 1943 עד שנהיה כל כך קר עד שאברהם לא הצליח להחזיק מעמד יותר אז הוא החליט ללכת לפולני שהעביר אותם דירה כשעברו לגטו. הוא הלך אל פיוטר הולנסקי ונשאר אצלו באסם ללא ידיעתו יומיים. יום אחד פיוטר הלך אל הפרות וגילה את אברהם,אברהם ביקש ממנו להישאר ונתן לו כסף ,בתמורה פיוטר הביא לו מים ואוכל. פיוטר הכין מקום מסתור מתחת לדיר חזירים ושם אברהם חי פיוטר הביא לו פעם ביום חלב לחם וכמה תפוחי אדמה. אברהם נשאר במחבוא 4-5 חודשים עד בוא האביב אז הוא יצא לטייל ובערבים חזר למחבוא . בקיץ התחיל המאבק לשחרור העיר ע"י הרוסים ,אז בלילות אברהם שמע תותחים ואז שמע נשק קל (קרוב אליו) אז הוא יצא והחליט ללכת העירה כשהגיע ראה קרבות ירי. אברהם רץ לאיזה גן ושם מצא עץ פרי ואכל וישר רץ לכיכר שם ראה אנשים רוקדים וצוהלים וזיהה שהם יהודים- סך הכל ניצלו 22 איש אשר לא נשלחו למחנות והתחבאו במזריץ'.
לפני כשנתיים צלצלה אל אברהם מישהי שאמרה שהייתה עם אמו ברכבת לאושוויץ היא סיפרה לאברהם שאמו ואחותו קפצו מהרכבת ומשם היא לא יודעת מה קרה לה.
עלה לארץ: במאי 1946 באוניה "לספציה" חודש וחצי הוא ישב באיטליה על מנת לקבל אישור כניסה לארץ ולבסוף נתנו לו. כיום הוא נשוי עם ילדים, נכדים (2 ילדים 5 נכדים). הוא כבר 12 שנה פנסיונר ומתעסק עם עמותות לזכרון שואת מיזריץ'.
