סיפור חייו של דוד פיטר מיהלי במהלך המלחמה:
נסוף לשם דוד הוא נקרא גם גאבור וגם פטר על שם שני דודים שלו, דבר שהיה נהוג באותם ימים.
דוד נולד ב-2.12.1938 לאמא אסתר ואבא חיים אליהו. נולד בבית דתי חרדי (אורתודוקסי) בבודפשט שבהונגריה, והוא הקטן מבין 5 אחים (2 הגדולים נספו בשואה, אותם אינו זוכר אפילו). הגרמנים כבשו את הונגריה במרס 1944 אולם הנאצים ההונגרים הקימו יחידות דד שהשליטו את כל הגזרות על היהודים הרבה לפני כניסת הגרמנים. הוא זוכר שבגיל 3 היה מטייל עם סבו והטלאי הצהוב התנוסס על החזה שלו. בגיל 5 הגרמנים התחילו לאסוף את היהודים ולשלוח אותם למחנות ההשמדה. שניים מאחיו נאספו ונרצחו עוד בבודפסט עצמה, פשוט נלקחו לגדות הדנובה ונורו למוות. שני אחיו האחרים ואביו נלקחו למחנה ריכוז. אביו נרצח במחנה הריכוז "ברגן בלזן", אולם שני האחים האלה שרדו הודות לתושייה של אחד מהם שהיה שוליית חשמלאי לפני המאסר והתברג להיות עוזרו של החשמלאי במחנה וכך הצליח להשיג אוכל ולשרוד.
בשלב הזה דודו של דוד קנה לו ולאמו תעודות חסות שוודיות והם עברו לגור בבית חסות שוודית שעליו התנוסס דגל שוודיה ונחשב לטריטוריה שוודית (מבצע ההצלה הפרטי ש ראול וולנברג, שעל מעשהו זה קיבל פרס חסיד אומות העולם). אך גם זה לא עזר, ה-SS ההונגרים טענו כי התעודות שברשותם מזוייפות וגם הם נאספו ונשלחו לכיוון המחנות, אולם אמו ברוב יוזמתה ניצלה את העובדה שעל כל השיירה של מאות המסכנים שמר רק חייל SS אחד ובאחד מעיקולי הדרך ברחה וחזרה יחד איתו לבית החסות, שם הצליחו לשרוד עד סוף המלחמה. בגמר המלחמה לא היה מה לאכול בבודפסט שמנתה אז כמליון וחצי תושבים והייתה מנותקת מדרכי אספקה מספקים. אחד הדודים של דוד, שבזמן המלחמה ברח ליוגוסלביה והצטרף שם לפרטיזנים חזר ולקח אותו ואת אימו כל הדרך ברגל לכפר בו הוא שרת כפרטיזן ותושבי הכפר דאגו להם במשך כשנה עד שהמצב בבודפסט השתפר ואפשר היה לחזור לבודפסט.
לאחר שחזרו לבודפסט דוד חלה בשחפת שבאותם הימים נחשבה למחלה סופנית ללא מרפא וניצל שוב על ידי אותו דוד פרטיזן לשעבר שהיה רופא במקצועו ולאחר המלחמה היגר לצרפת, שם עבד במכון פסטור ושלח משם סטרפטומיצין, תרופה שבאותם ימים עוד לא היתה למכירה, כך שדוד היה בעצן אחד משפני הניסיון שעליו נוסתה התרופה. לאחר המלחמה משפחתו של דוד התנתקה ממינהגי היהדות עד כדי כך שהוא לא חגג בר-מצווה.
דוד עלה לארץ בשנת 1950 בגיל 12. אחרי 30 שנים המחלה חזרה אבל פה היא טופלה ביסודיות ע"י תרופות חדשות שפותחו בינתיים.
דודיו של דוד:דודו של דוד, אח של אימו (הפרטיזן לשעבר) פרידמן זולטן:
עזב את הבית בגיל 13, אחרי הבר-מצווה שלו בגלל קשי פרנסה של משפחתו. לאחר כ-15 שנים הוא חזר כרופא. (מדובר בתחילת המאה הקודמת!! ובנער יהודי חרדי!). בזמן המלחמה ברח והצטרף לפרטיזנים היוגוסלביים כרופא של מחוז מסוים. לאחר המלחמה היגר לצרפת ועבד במכון פיסטור. מאוחר יותר הגר לרה"ב ועבד כרופא מרדים וברבות הימים היא לנשיא ארגון הרופאים המרדימים במדינת ניו-יורק.
הדוד השני של דוד שמדובר בו בסיפור, גם אח של אימו, מקלוש פרידמן:
שרת בצבא ההונגרי כקצין, קבל איתור גבורה כלשהו ושינה את שמו למקלוש פאבינ'י. התגורר באזור שלא התגוררו בו יהודים ואף אחד לא האמין שהוא יהודי. הוא שקנה את תעודות החסות לדוד ואימו. אבל גם הוא בדרך כלשהי בזמן חיפוש תעודות ברחוב התגלתה יהדותו ונלקח לשפת הדנובה ונורה, הוא נשאר בחיים וכשנפל לדנובה עשה את עצמו מת ולאחר מכן שחה לחוף. וחזר הביתה.
אחד מאחיו המבוגרים יותר של דוד התחבא בקרקס כפועל במה, אך גם הוא נתפס לבסוף והוצא להורג על גדות הדנובה.
אגב, אותו מקום על גדות הדנובה הפך לאתר הנצחה וצוין ע"י פסלים של נעליים הפזורים על הגדה לזכר הנעליים שנשרו מהנרצחים.
לדוד היו שני אחים שנרצחו בנהר הדנובה בהונגריה,היו בני 23-24 ודוד לא הכיר אותם במידה ניכרת. דוד לא זוכר את שמות האחים,הם היו אחים חורגים שלו,והם בקושי היו בבית,אך הוא סבור כי שמו של אחד מהם הוא אנדרה.
