הנצחת דמות
שם התלמיד: עמית כרמון כיתה: יא 2
שם הדמות: מיכאל מישה יעקובובסקי
הקרבה: מיכאל הוא סבא שלי מצד אמי.
תאריך לידה: סבא שלי נולד ב - 13.7.1938
מקום הלידה: יאס, רומניה.
סבא שלי גימלאי של חברת " מקורות" אשר יצא לפנסיה בגיל 67 לאחר כ- 40 שנות עבודה כרואה חשבון במחלקת החשב הכללי של החברה ופעיל בועד העובדים ומנהל "ועדת הביקורת ". כיום סבא שלי מתנדב בבי"ח איכילוב במחלקת ALS . סבא שלי עובד עם החולים ,עושה להם פיזיותרפיה, מקריא להם או שסתם מאזינים למוזיקה יחד, סבא גם עדין פעיל בוועד העובדים של חברת
" מקורות". היום הוא בוועד הגמלאים ואחראי על הטיולים , פעילויות החברה וכן גם בוועד הביקורת.
מגורים בתקופת המלחמה :סבא נולד כשנה לפני פרוץ המלחמה. בתקופה זו סבא חי עם הוריו בעיר הולדתו. עם פרוץ המלחמה וכאשר אמא של סבא הרגישה כי הסכנה מתקרבת הם החליטו לברוח לברית המועצות.
במהלך המלחמה - סבא היה בכמה ארצות עד שהגיע לארץ,
בערב
הבריחה כשסבא רק בן כשנתיים, החליטו הוריו לברוח מרומניה לברית המועצות. מאחר והיה קשה לברוח ולהסתתר כקבוצה החליטו ההורים להיפרד: סבא ילך עם אמו ובנפרד מאביו. , הם קבעו להיפגש בגבול של ברית המועצות. הוריו שמעו מבני משפחה כי הבטוח ביותר יהיה בברית המועצות. סבא ואמו ברחו דרך פולין והסתתרו ביערות עם הפרטיזנים.
סבא מספר לי את סיפוריו כפי שאמו סיפרה לו מאחר וסבא היה ילד מאוד צעיר. אמא שלו סיפרה לו שיום אחד ירד שלג כבד והם חיפשו מקום מסתור, הם הגיעו לצריף , נכנסו פנימה ואמא שלו פרשה לו שמיכה על הרצפה וניסתה לחמם אותו. פתאום הם שמעו רעש בצריף. אמא שלו פחדה מאוד וכיסתה את סבא שלי והתחננה שלא יבכה. סבתא פולה לחשה ברומנית בחשש גדול ושאלה "מי שם?". אמא שלו פחדה שיש בצריף מישהו שיסגיר אותם לגרמנים, אך מהמסתור יצא בחור גבוה עם בלורית בלונדינית ועיניים כחולות. בחור צעיר זה ברח גם הוא מהגרמנים. הבחור סיפר לה שכל המשפחה שלו נרצחה ושהוא מסתתר מהגרמנים. אמא של סבא (סבתא פולה) והבחור נשארו ערים כל הלילה ושיתפו האחד את השני בחוויות שעברו עד כה. הם החליטו לברוח יחד והוא יעזור לה עם סבא שלי. סבתא פולה סיפרה לו שהיא צריכה להיפגש עם בעלה בגבול של ברית המועצות ולמחרת
בבוקר
הם יצאו יחד למסע. בדרך עברו את גבול פולין ודרך קייב הם הגיעו לגבול ברית המועצות. בגבול סבתא פולה הייתה אמורה להיפגש עם אבא של סבא. הם חיכו ליד הגבול 3 ימים. הבחור נשאר איתם ולא הסכים להשאיר אותם לבד. הם המתינו יחד לאבא של סבא. בלילה השלישי הגיעו אליהם שמועות שהרוסים עומדים לסגור את הגבול ולא לאפשר לאנשים לחצות את הגבול ולכן עם עליית
הבוקר
הם החליטו להיכנס לברית המועצות ולהסתתר שם מעבר לגבול. בברית המועצות סבא חי עם אמא שלו והבחור ששמו אברהם כשנה. סבא כבר היה בן 3 והצבא הגרמני החל לפלוש לברית המועצות. סבתא פולה הבינה שכנראה לא תפגוש שוב את בעלה. היה לה קשה להאמין , אך כנראה שהוא נהרג. סבתא פולה עם סבא שלי ועם אברהם החליטו לעלות יחד לארץ ישראל. סבתא פולה עשתה הסכם עם אברהם כי אם בעלה יחזור- היא תחזור לבעלה, אך סבתא פולה מעולם לא נפגשה בשנית עם בעלה , ומשפחת יעקובובסקי עלתה לארץ ישראל במאי 1946. אברהם גידל את סבא שלי כאבא ואף אנו נושאים את שמו (השם האמיתי של סבא שלי הוא – מאיר סולומון, שם שגילינו עשורים מאוחר יותר).
לאחר המלחמה: במאי 1946 משפחת יעקובובסקי הגיעה לנמל חיפה לאחר שבועיים באנייה עם עולים נוספים. בתחילה שיכנו אותם במעברה בפרדס חנה , אך כעבור 3 חודשים סבתא פולה שמעה על העיר תל אביב והחליטה לא להישאר עוד במעברה , את ראש השנה הם חגגו בביתם הקטן ברחוב דניאל בתל אביב; בית קטן , חדר אחד , מטבח משותף עם עוד משפחת עולים , מקלחת בחצר.
סבתא פולה היתה אישה חזקה, שעבדה
מהבוקר
עד הלילה. בפסח 1952 עברה לדירה באבן גבירול, ושם סבא שלי העביר את תקופת ילדותו. סבא לא זוכר הרבה. הוא עלה לארץ בגיל 8 , אך סבא רכש הרבה שפות וסבתא פולה דאגה שיזכור אותם. סבא דובר רומנית, פולנית, רוסית ,איידיש אנגלית, וכמובן, עברית. סבא היה ב"צופים" ועם הגיעו לגיל 18 ולמרות שהיה בן יחיד היה ברור לו שהוא מתגייס לצה"ל לשירות קרבי. סבא החתים את אמא שלו מבלי שידע על מה היא חותמת , וסבא שירת בחיל השריון בכל מלחמות ישראל בחטיבה 401. סבא חתם קבע והשתחרר בדרגת סגן אלוף.
סבא נישא לסבתא יהודית ונולדו להם 4 ילדים: אמא שלי היא הבת הזקונים לאחר 3 אחים בנים , סבתא ילידת העיר תל אביב, גם כן ממשפחת ניצולי שואה , בת להורים ציונים אשר עלו לארץ ישראל במסגרת "מחנות העולים", לפני פרוץ המלחמה. אבא של סבתא היה ממייסדי חברת "סולל בונה ", המהנדס האחראי על סלילת כביש הערבה.
בשנת 2011 גילנו שיש לנו משפחה נוספת החיה בארה"ב. הסתבר שאבא של סבא שרד את המלחמה, אך כאשר הגיע לברית המועצות השערים כבר נסגרו. אבא של סבא חי כל השנים בברית המועצות ונישא בשנית מתוך מחשבה כי איבד את אשתו ובנו במלחמה, נולדו לו שני ילדים: בת אנה, אשר עלתה לארץ ישראל בשנות ה-90 ובן, גרישה, אשר בחר להגר לארה"ב באותן השנים. כאשר הסבא נפטר פינו ילדיו את ביתו ומצאו תמונה שלו מחזיק בתינוק. על התמונה היה כתוב "הבן שלי שנת 1939 ". הילדים שלו החלו לחקור ולשאול שאלות, ולאחר חיפושים של כ- 5 שנים הם הגיעו לאבא שלי.
ערב
יום השואה 2011 נפגש סבא שלי עם האח שלו שלא הכיר מעולם ולא ידע על קיומו. היום סבא שלי בן ה- 73 הפך מבן יחיד בכל השנים לאח בכור לשניאחים צעירים יותר. סבא עצוב שלא הכיר את אבא שלו מעולם. פרט לתמונות אשר יש לו היום אין לו ממש זיכרון מאבא שלו , אך הוא לא מצטער לרגע על האבא אשר גידל אותו , סבא אברהם , אשר בזכותו סבא ואמא שלו שרדו את השואה. סבא אברהם גידל אותנו. סבא אברהם בילדותי נהג לשיר לנו בפולנית ולספר סיפורים על ילדותו בפולין .
בשנת 2012 אמא שלי לקחה אותנו לטיול בוורשה לרחוב בו סבא אברהם גדל, ואף גילנו גלעד בבית העלמין היהודי בוורשה לזכר משפחת יעקובובסקי אשר חיה בפולין ונכחדה בשואה.
