לפני המלחמה –סיפור האנדקים
הורי גרו בעיירה בשם ויגודה –נוחיות, מרגוע, שהפך למקום נופש.
לעיירה היה שם נוסף : היער האדום, מפני שבמלחמת העולם הראשונה דם פולני רב נשפך במקום.
אבי היה נער אמיץ בבית הספר הפולני הוא הגן תמיד על הילדים היהודים
שהיו מוכים ומושפלים על ידי הגויים.
אמו-רבקה-לאה ילדה אותו כשהייתה בת 45 בן זקוניה,הוא נשלח בגיל 16 ללמוד את תורת האפייה מפני שדרשו מכל בעלי המאפיות להחזיק תעודת אופה.
הבחור חזר למאפיה והפך לבעל קונדיטוריה ששמה הטוב הלך לפניה.
הצבא הפולני הזמין אצלו לחמניות ולחם וכל תושבי העיירה קנו שם.
הדבר השתנה לאחר 1933 כשהיטלר עלה לשלטון הוא הקים מפלגות אנדקים שונאי ישראל, מטרתם הייתה לפרוע ביהודים ולפגוע ברכושם.
אבי נסע לסידורים הקשורים למאפיה ,אביו נשאר בחנות, כשחזר ראה מרחוק התקהלות ושמע קולות זעקה.
ליד החנות עמדו שלושה צעירים פולנים עם מקלות בידיהם,בסמוך עמדה פולניה זקנה,התברר מפי אביו שהזקנה הגויה רצתה לקנות לחמניות והנה הופיעו השלושה ומנעו ממנה בכוח לקנות, אביו יצא ובקש מהם להרפות ממנה ולתת לה לקנות מצרכים שהיא אוהבת, הצעירים הכו אותו מרטו את זקנו
וחבלו בו.
אבי פנה לצעירים אך במקום תשובה החלו להכות אותו, הם קראו לעוד חברים
- 2 -
ניפצו זגוגיות והרסו את המקום. השכנים התערבו קראו למשטרה שהגישה תלונה נגד הפורעים אך גם נגד אבי ,בתיווכם של השכנים הוסרה התלונה של שני הצדדים.
השכנים הקרובים עזרו גם לאימי כשנתקעה בוורשה ולא יכלה לחזור לעיירה.
* * *
אבי גויס לצבא הפולני שבוע לפני המלחמה.לאימי הוא כתב לבוא אליו עם הילדה ולפגוש אותו בוורשה .הוא לא ידע שתפרוץ מלחמה. אימי התארחה אצל חברתה חווה .
המלחמה החלה ב- 1.9.1935 וורשה הופגזה במשך שלושה שבועות .
אבי ,סיפק למשפחתו ולמשפחתה של חווה מזון שלקחו מאוניה שהופגזה.
נוצרה בעיה בסוף המלחמה לאחר כניעת פולין איך תחזור אימי לעיירה שלה.
לא הייתה לה תעודה מזהה, הגרמנים הקיפו את העיר ועשו קשיים לצאת ממנה.
סבתי רבקה –לאה אמו של אבי התקשרה לאחד השכנים שנסע לוורשה בעגלה ובקשה ממנו להחזיר לעיירה את כלתה ונכדתה. הפולני נאות תמורת שק קמח.
* * *
המשפחה הייתה תחת שלטון רוסי , בתים רבים הולאמו ותושביהם התגוררו
במחסנים שבחצר.בגלל שאבי עבד במאפיה בלילה וספק לחם ומאפים לצבא הרוסי ,הרשה לו המושל הרוסי להתגורר בביתו רק בחדר אחד מתוך חמישה חדרים.
בתאריך 21.06.1941 אבי לקח את המאפים ורכב עם עגלתו וסוסו לכיוון המחנה הרוסי לספק להם מזון.
באמצע הנסיעה נשמע פיצוץ. אבי ראה איך מטוס רוסי נפל לקרקע והתפוצץ.
הוא היה בטוח שזאת תאונה אך כשהגיע למחנה ,הייתה שם הסטירה.אנשים נקראו לעלות למשאיות ולברוח לכיוון הגבול הרוסי מזרחה.
אבי פנה לאחראים ושאל מה קרה ואחד הרוסים הסביר לו שברגע זה הגרמנים ביטלו את הסכם ריבנטרופ- מולוטוב והם מתקיפים את הרוסים ומנסים לכבוש את הצד המזרחי של פולין.
כשחזר לעיירה יותר מאוחר ,ראה משפחות המחפשות מקום להתגורר בו, כיוון שביתם נשרף על ידי המטוס.
אבי שבביתו התפנו חדרים עקב יציאת הרוסים, הציע להם להתגורר בביתו עד שיסיימו לבנות את ביתם.
הם שהו בביתו ארבעה חודשים כשהם אוכלים וישנים בבית.
הם רצו לשלם לו אך אבי בשום פנים ואופן לא הסכים הוא טען שהוא מרוויח יפה מהצבא הרוסי.
- 3 -
החלו להגיע סיפורים מזעזעים לעיירה .אחותו של אבי ,צילה סיפרה שבדרכה ביער שמעה יריות.
הגיעו ניצולים שברחו מהצד המערבי של פולין –הם ספרו על אכזריות הגרמנים וכיצד הם יורים ביהודים, אף אחד בעיירה לא רצה להאמין איך יתכן שהגרמנים שאוהבים תרבות הורגים בני-אדם.
בין סבי וגיסו חיים בעלה של אחות של אמא ,התגלו ויכוחים, חיים היה בעל סמיכות לרבנות,תלמיד חכם וירא-שמים. חיים טען " שגורל העם היהודי נקבע בידי שמים. "אם אלוהים גזר אז אין כל ערך לבריחה אם נגזר שנישאר בחיים , אלוהים יגן עלינו".
סבי שהיה בגיל שבעים והיה חולה-לב טען שאסור להישאר במקום ועליהם לברוח. הוא עצמו כבר עייף ויהיה עליהם לטורח. על כל אדם להתפלל לאלוהיו,אך אל לו לאדם לחכות לניסים,אלוהים יהיה בעזרו של האיש אשר יתגבר באומץ על כל המכשולים .( קריאה מדף הפתיחה)
אבי שמע בקול אביו והכין תכנית לבריחה , אמו הכינה לו צידה לדרך את כל הרהיטים וחפצי הבית הוציאו מהבית.
כל פעם כשעברה משאית שחורה ועליה מצוירים שלדים , ברחו שתי המשפחות שומוביץ ושרפמן, ליער. הם קראו לשכנים היהודים להצטרף אליהם, אך כולם לעגו לאבי ואמרו לו : " אתה פסימי, אתה ומשפחתך ישנים בחוץ בקור ואנו ממשיכים לישון במיטות שלנו. כך במשך תשע פעמים משפחתנו הייתה היחידה שברחה ליער.
אבי קנה חביות גדולות שהיו שייכות לגרמנים ובהן החזיקו נשק –בהן הטמין רכוש יקר יהלומים פרוות כלי- מטבח ופרימוס.
אחד הפולנים סיפר לאבי שהוא שמע על תכנית להוציא את יהודי המקום,אבי יחד עם גיסו פנו לראש המועצה וביקשו לדעת פרטים.
ראש המועצה הודה שהוזמנו על-ידי הגרמנים חמישים עגלות מן הכפרים שבסביבה כולל מספר רב של כפריים.
באותו לילה יצאו שתי המשפחות לכיוון היער בפעם העשירית ,אך הפעם הרגישו שזאת הפרידה האחרונה ,אבי ניסה לשכנע את אימו להצטרף אך היא לא הסכימה " אני אטפל באבא ובנכדתי הקטנה",אמרה ופצחה בבכי.
לפנות בוקר כשאבי טפס על עץ גבוה ביער , הוא ראה את כל העיירה שלו מוארת בפרוז'קטורים על הכביש המוביל מלומז'ה לזמברוב נעו מכוניות רבות עם אורות מלאים. היום הנורא מכל שממנו כל כך פחדו הגיע.
אבי הנהיג קבוצה של חמישה עשר איש, הוא הכיר את היער והדרכים בו.הם חפרו בונקר במהירות ,אך פולנים שנשלחו על-ידי הגרמנים לחפש יהודים
- 4 -
מסתתרים ,גילו את השוחה בה הסתתרה המשפחה ,הפולנים היו מצוידים בגרזנים ובמגרפות.
אחד מהם זיהה את יצחק שומוביץ ואמר:" משפ' ביאלי ,המשפחה שהתארחה בביתך השביעה אותנו שלא לגעת בכם לרעה ,הוא מבקש לגמול לכם טובה תחת טובה ולכן ביקש שתבואו אליו."
ביאלי החזיק את משפחתי רק שלושה ימים ולאחר מכן בקש אותם לעזוב.
כך הם נדדו ממקום למקום כשאימי בהריון והם מחפשים מקום להתגורר בו.
הם נרדפו כחיות השדה ,בחרדה וסכנת מוות בלתי פוסקת תוך הסתגלות לתנאים המשתנים.
בספר מסופר בהרחבה על ההסתתרות בחלקה של טישקה - עוד צדיק שהסתיר אותם, מסופר על לידה בתוך בונקר כשהמיילד הוא אבי והיולדת אימי,נולד בן מקסים שהיו חייבים לחנוק אותו כדי שלא יבכה ויגלה את מקום המסתור של ההורים.
וכן מסופר על טחנת הקמח וכיצד גרמנים ופולנים ניסו לתפוס את המקום והבריחה הנועזת ליער .
אך הפעם אספר על גוסק-"חסיד אומות העולם וכיצד ניצלו ההורים?"
המלחמה נמשכה חמש שנים –זמן ארוך מאוד ,עברו על הורי כבר שלוש
שנים וחצי המלחמה עדיין בעיצומה והם נותרו ללא מקום להסתתר.
המשפחה ישנה בשדות בין הדגן כשמעליהם חגים מטוסים הם שכבו בלי לזוז
כשאת צרכיהם הם עושים במקום.
אבי וגיסו פנו בייאושם לגוסק –הם שמעו שהוא אדם נדיב והסתיר בעבר יהודים. הם פנו אליו בבקשה להסתיר אותם בחצרו. גוסק לא הסכים מפני הפחד משכניו.
לאחר עוד מאורעות רבים נעתר גוסק לבקשת אבי והסכים להסתיר ארבעה נפשות את אבי,אשתו,בתו וחתנו נחמן שרפמן.
אבי הציע לגוסק לחפור בונקר מתחת לדיר החזירים שם לא יגלו אותם.
פעם בחצות היו מקבלים אוכל מתוך דלי כשהכלה של גוסק קוראת לחזירים "זוקי,זוקי" סימן הוא שהאוכל הגיע.
חיילים סובייטים אשר פנו עורף לרוסים ושיתפו פעולה עם הנאצים בקשו להתאכסן בביתו של גוסק. גוסק לא ידע מה לעשות , האם לגרש את היהודים שהוא מסתיר או לסרב לחיילים.
אבי הלך בלילות לחפש מקום אחר ,אך לא מצא.
לאחר התייעצות עם בנו וכלתו הסכים להשאיר את משפחתי במקום.
כלתו נזהרה יותר בהבאת האוכל ,אך יום אחד הרגישה שעוקבים אחריה והיא התעלפה ליד דיר החזירים.
במשך שנה ישבה ילדה בת תשע יחד עם הוריה כשהיא מכווצת ,שנה היא לא התקלחה ,לא היו מים באיזור,הביאו להם פח של נפט והאם היתה מנקה לה את הרגלים והגוף עם נפט.
היא לא רצה באוויר הפתוח כמו ילדים כמוה,גם ההורים ישבו איתה מכווצים ,רק בחצות היו עולים לתוך הדיר להתמתח ולמתוח את הידיים והרגליים.
השנה הייתה 1944 הגרמנים נחלו מפלות רבות בשדה הקרב.
בדרך נסיגתם מרוסיה היו הגרמנים שורפים כפרים פולנים, גוסק הגיע באחד הלילות וספר כי הודיעו לו שעומדים לשרוף גם את כפרו.
הוא הציע להורי להכין את עצמם לבריחה .
אבי שאל אותו כיצד נוכל לברוח? אנחנו חיוורים, רזים, מיד יבחינו שהסתתרנו ואנו יהודים.
אבי בקש מגוסק צידה לדרך מימיות מים ,לחם ובגדים .
מכל עבר נשמע בכי ,אנשים בכו על רכושם שעומד להישרף ואנו בכינו על
חיינו כל הזמן הסתכנו ועכשיו בסוף המלחמה -נשרף בבונקר מתחת לדיר החזירים?.... שוב עלה בראשו המשפט של אביו " גורל היהודים נחרץ למוות, היה אמיץ אל תמתין לניסים . פעל לשינוי גורלך ואלוהים יהיה בעזרך".
עלה רעיון במוחו של אבי כיצד להינצל. גוסק הבן יביא שני סולמות.
סולם אחד יעמיד ליד הקיר הדרומי של האמבר כשיעמוד על הסולם יעשה פרצה על-ידי הוצאת שני לוחות עץ .
באותו זמן כלתו תמשיך לשוחח עם הגרמני דובר הפולנית העומד בפתח-הבית.
האנשים ירדו אחד,אחד כשהם מכסים את כל גופם בלבוש חם ובכובעים
ומסתירים את פניהם כאילו גם הם בוכים על הרכוש.
גוסק התרגש מאוד מהתכנית חבק ונשק את אבי.
עברו עליהם עוד הרבה תלאות וניסים עד שהגיעו למחנה הפליטים בגינזבורג על-יד מינכן.
הייתה התלבטות לגבי השהייה בפולין,הייתה גם אחרי המלחמה אנטישמיות.
אבי הצליח בלומז'ה כבעל מאפיה והדבר השפיע עליו, שליח מישראל שכנע אותו לעזוב.
לבסוף,החליטו ישראל ולא אמריקה הם הגיעו לישראל בשנת 1949 אני נולדתי במחנה העקורים, ואחי נולד בישראל.
מהסיפור הזה אפשר ללמוד הרבה דברים.
1.שהשיתוף פעולה בין יצחק וברכה הציל את חייהם-חייבים להיות מאוחדים.
2.טובה תחת טובה אבי לפני המלחמה עשה הרבה טובות לאנשים הוא נתן לגויים לישון בביתו –אחר –כך הם הסתירו אותו בתחילת המלחמה.
3.אבי היה אמיץ ובעל תושיה-ידע תמיד מה לעשות ולאן לפנות-הכיר היטב את היער –היתה לו אינטואיציה ידע לאן לפנות.
4.דברי אביו הדהדו בראשו-"אל תמתין לניסים ,פעל לשינוי גוורלך והאל יהיה בעזרתך."
5.המשפחה הפולנית היו אנשים טובים שחסו על חיי משפחתי ולא רצו להיות שותפים להשמדה.
6..האמונה כי הטוב והנאצל באדם הם שיגברו לבסוף ,הפיחה בהם תקווה לעתיד טוב יותר ונתנה לבני המשפחה הכח להתמודד במשותף כנגד כל פורענות.
