דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
משה פרבר
1935
יוצר הדף: alon levi קשר לדף: אחר
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

הרמן נולד ב- 1935, היה בן 5 כשפרצה המלחמה.

לפני המלחמה לאבא היה אטליז בעיר צשנוב בפולין ליד העיר לבוב האמא עזרה בחנות אבל הפרנה הייתה מאוד קשה היה גם אח שנשלח ללמוד בעיר אחרת אצל הדוד

כאשר הגרמנים נכנסו לעיר והקימו שם מפקדה, חזר האח הביתה מהמלחמה ואהב להסתובב עם הקצינים הגרמנים יום אחד האח בא הביתה עם קצין גרמני שביקש להתקלח אצלם בבית הקצין אמר לאמא שהם עומדים לעזוב את העיר ושבמקומם באים ילדי היטלר ולכן מציע להם לברוח מיד. הם לא הספיקו לעזוב וילדי היטלר הגיעו בסערה גדולה ונכנסו לבית הכנסת שממול לבית שלו על אופנועים וסוסים תפסו את הרב וגזרו לו את הזקן והודיעו להם שעוד יומיים יגיעו רכבות לאסוף אותם. הרכבות שהגיעו עדיין לא היו מוכנות והיו פתוחים הם עלו לרכבות עם הדוד של משה, אשתו וגיסתו. באמצע הנסיעה הדוד שעסק במכירת עצים, זיהה מקום שהוא מכיר ואמר להם שצריך לקפוץ ולברוח. אמו של משה לא הסכימה כי פחדה אז הדוד לקח אותו ואת אחיו וזרק אותם מהרכבת, כשההורים ראו שהילדים כבר לא ברכבת קפצו גם הם. הדוד קפץ אחרון אבל אשתו וגיסתו לא רצו לקפוץ ועד היום לא ידעו מה קרה להם  (למשה היה רק אח אחד)

משה לא הספיק להיפרד מכל בני המשפחה. מהמשפחה הקרובה כולם ניצלו. משה זוכר שההורים עבדו קשה ושלא היה להם מה לאכול.

משה עלה לארץ ב- 1950. באונייה "העצמאות"  ששטה מצרפת לישראל.

כיום משה נשוי עם ילדים ונכדים. הוא פנסיונר. 

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text