נולדה ב- 30.3.1932,
היתה בת 9, ב-1941 כשהגרמנים נכנסו.
לפני המלחמה - החיים היו
יחסית טובים ,הייתה אנטישמיות אבל כל בן אדם חמישי היה יהודי, הם לא היו לבד. היא זוכרת שאמא שלה
הייתה מאוד יפה וחכמה, ושאבא שלה היה שמאלני בעל השקפה קומוניסטית ושהיו לו אויבים
בעקבות זאת.
עם כניסת הגרמנים הם היו
בבית, ואז עברו לגטו. הטרנספורטים להשמדה הלכו לפני הגטו, שקם ב-43 בזמן שהגרמנים
היו בסטלינגרד. אח של דודה, משה, היה מוחזק בחווה, מכיוון שהיה מתקן מכוניות. יום
אחד היא שיחקה עם ילדים נוצריים (לפני הגטו), ממולה באה חברה ואומרת שלוקחים
יהודים למשא. אמא שלה באה מהסביבה היהודית והם התחילו לרוץ (האבא היה שמאלני בעד
הקומוניזם והתחבא בחווה עם אחיו). הם התחבאו במשך יום במעיין מחוץ לעיר, ואזברחו
לחווה. שם הם התחזו לנוצריים, ופגשו את אבא שלהם, והם התחבאו רוב המלחמה.
לא היו לה אחים או
אחיות, ילדה יחידה.
לקראת סוף המלחמה, כאשר
הנאצים רדפו אחריהם, היא ומשפחתה היו עם הפרטיזנים ביערות, האם נורתה ברגל, ואבא
שלה נשאר לטפל בה. הוא אמר לה לברוח, והיא ניצלה והוריה מתו. ניצלו מהמשפחה גם שני
אחים ושתי אחיות של אבא שלה.
עלתה לארץ ב-8 באפריל
1949, באוניה אקסודוס. האנגלים החזירו אותם קודם לגרמניה, ורק אז הצליחה
לעלות.
כיום היא אלמנה לדניאל, שנפטר
לפני 20 שנה, יש לה שני ילדים, בן -צביקה, ובת - בלי. יש לה בסך הכל חמישה נכדים,
ונין.
כיום היא בעיקר עוזרת
לטפל בנכדים, מכינה ארוחות מדי פעם
