ציפורה נולדה בתאריך ה-6 בפברואר 1932. היא הייתה בת 7-13 בתקופת המלחמה.
לפני השואה היא חייה בעיירה קטנה במזרח פולין שמסביבה עיירות קטנות, אך נולדה בעיירה קטנה בשם פורצק. היו לה עוד 3 אחים, 2 אחים ואחות. החיים לפני המלחמה היו טובים מאוד ולמשפחתה לא היו בעיות כלכליות.
בזמן המלחמה היא סבלה מהפצצות. כשהגרמנים נכנסו הם גירשו את משפחתה מפורצק ישירות ללודמיר ,כ-20 ק"מ הם הלכו ברגל אל תוך גטו שנמצא במרכז העיר לודמיר, אותו הכינו הגרמנים במהירות. בתוך הגטו היא גרה עם משפחתה ועוד משפחה אחת בתוך דירה אחת קטנה. היא לא הלכה לבית ספר מאז שנכנסה לגטו. היא עזרה רבות למשפחתה בכך שיצאה מחוץ לגטו מבלי לידע את הוריה, והלכה אל חברים שהיו לאימא שלה בתוך העיר, מהם היא ביקשה אוכל.
בשנת 1942, יום אחד הגיעו לגטו משאיות שמטרתן הייתה לקחת יהודים אל מותם. המון של חיילים גרמניים נכנסו לגטו והוציאו את כל היהודים אל כיכר במרכז העיר בה היו המשאיות. למזלה כשהטור של משפחתה הגיעה לעלות על המשאיות, לא היה עוד מקום והיא נשארה לחכות למשאית שתבוא. כאשר הגיעה המשאית אימא אמרה לה שכשהיא תגיד לה לרוץ היא תרוץ מבלי להסתכל לאחור ולהתחבא. אימה אמרה לה לרוץ והיא הצליחה לברוח. היא חזרה אל הגטו השומם אל הדירה בה הייתה לקחה שמיכה והתחבאה מתחת למיטתה. למזלה כשבאו הפולנים לבזוז את הגטו הם לא מצאו אותה וכאשר הגיעו הילדים לדירה לקחת חפצים היא ניצלה את ההזדמנות יצאה מתחת למיטה ושיחקה כאילו היא גם בוזזת.
כדי לשרוד היא הכינה בראשה סיפור על מי היא ומאיפה היא באה, ישנה בגינות ועל ספסלים וכדי להשיג אוכל היא הציגה את עצמה כיתומה למשפחות זרות בתקווה שייתנו לה אוכל. בנוסף היא נשארה זמן רב אצל משפחה זרה כשהיא עזרה לה עם הילדים ועבודות הבית.
היא היחידה שהצליחה לשרוד ואף אחד ממשפחתה הוריה או אחיה שרדו.
היא עלתה לארץ בשנת 1949 ב-31 בדצמבר ,לאחר שעברה הכשרה עם קבוצה גדולה של צעירים בפולין, באוניה בשם "גלילה".
כיום יש לה בעל בשם גדעון, יש לה 3 בנים, בת, ו-7 נכדים. היא פנסיונרית ודבר שהיא זוכרת ממשפחתה זה שהם היו מאוד נחמדים.
