סיפורה של דינה אברבוך ז"ל מפי בתה, סבתה של זהר שרגא ובתה של דינה ומדפי יומנה:
דינה אברבוך נולדה ב-12.11.1921.
בשנת 1929 הגיע לביקור מארה"ב בן עיר וסיפר שסבתא בת-שבע הופיעה בחלומו, חלום אשר התגשם במציאות 10 שנים לאחר מכן, הסבתא בחלום אמרה לו שמצפה שואה למשפחתה וביקשה להוציא את בתה פסיל-רחיל, אמה של דינה, ומשפחתה לארה"ב. בן העיר הציע לאביה, משה-דוד לברטוב, להגר לארה"ב וזאת יוכל לעשות בתנאי שילמד להיות שוחט. אביה נסע ללובלין ללמוד שחיטה אצל הרב טברסקי במשך חצי שנה עם סיום לימודי וחזרתו הביתה נסגרו שערי ההגירה. בזמן לימודיו חנותו חוסלה ולכן הוא שינה פרנסתו לשחיטה.
באחד הימים הציעו לאביה לעבור למינביץ להיות שוחט שם ולכן משפחתה עברה למינביץ', בשנת 1931 לאחר שעזבה את העיירה ברזניץ. מינביץ הייתה עיר קטנה במחוז וואלין בין קיבל וסרנו, עיירה בעלת מסורת יהודית עמוקה שכללה בתושביה רבנים, שוחטים, חסידי טריסק ויהודים מכל שכבות העם. היער שהיה בעיירה שימש למסתור לפרטיזנים,למשפחות ולבודדים.
בעיר היה וטרינר ששנא יהודים, המשפחה ספגה הרבה צרות מהווטרינר. כאשר נאסרה השחיטה הכשרה ע"י פכיסטוכבה ב-1936 אבא המשיך לשחוט בסתר. בנוסף הווטרינר היה מקור הדאגה מחשש להלשנה לגרמנים.
האב שהייתה לו הסמכה מהרבנות, פנה לעסוק במסחר, חנות המינפקטורה. עול הפרנסה היה על כתפי האם בעוד שהאב נסע לוורשה ולרובנו לערוך את הקניות. האם, פסיה-רחיל לברטוב שהייתה חרוצה עסקה בכישרון במלאכה זו.
במשפחה הייתה מסורת שכולם רבנים לכן האב הקדיש זמן רב מזמנו בחיי הקהילה ובשאיפה ל"ציון" שלא זכה לממש. האב עזר רבות ונלחם למען חיי הקהילה היהודית, לדוגמה ניסה לשחרר את התלמידים היהודים מחובת הלימודים ביום שבת כאשר לא הצליח לעשות זאת, הסתפק רק בכך שהתלמידים לא יכתבו בשבת אלא רק יהיו נוכחים. בנוסף הוא גם היה "צוזר" בקהילה, קופת גמילות חסדים, הוא היה הנציג של "המזרחי".
בערבי חורף ארוכים ובשבתות למד גמרא, סעיפי שולחן ערוך. בקול נעים רך היה מעביר את הסדרה, הוא תמיד לבוש בקפוטה משי שחורה ובחולצה לבנה מבריקה,מעומלנות וצמות פטריכאליות.
בבית היה ארון מלא ספרי קודש, ספרי הש"ס, ספרי התנ"ך, ספרי קבלה וספר שלום-עליכם ביידיש שהיה האב מקריא להם בקול רם לעיתים קרובות. הייתה באישיותו משהו מופלא של מצוות טובות, דרך ארץ, חוכמה והשקפות עולם ריאליסטיות.
לדינה היו 3 אחים-רחיל אחותה הגדולה, סוניה אחותה הצעירה ממנה ושרוליק בן הזקונים. האבא למד את שרוליק לשון ותנ"ך ותלה בו תקוות רבות.
הפעילות החברתית בשעות אחרי בית הספר כללה את תנועות הנוער הציוניות למיניהם-"השומר הצעיר", "בית"ר" ,"החלוץ" וכן נוער קומוניסטי שפעילותה נאסרה ע"י השלטון הפולני וחלק מהפעילים נשלחו למאסר ושוחררו עם הכיבוש הרוסי ב-1939. חלק בלתי נפרד מחיי רחיל היה בפעילותה בתנועת בית"ר. היא נהלה את הקבוצה שרק בודדות ממנה ניצלו בתקופת השואה.
הפעילות של רחיל החלה בפגישות עם דינה והקבוצה פעמיים בשבוע במועדון המקומי וכללה אסיפות, ניהול הרצאות ושורות ריקודים שהחלו בהורה והסתיימו בשירת "התקווה".מפעם לפעם אורגנו ערבי פעולה בערבים אלה נערכו ויכוחים ודיונים על נושאי הזמן ורעיון הציונות. ערבי אלה נועדו להגברת הציונות אצל הצעירים.
הפולנים לא התערבו בחיי הדת של העירה, ערבי שישי היו חגיגה, מכל הבתים היו יכולים להריח את ריחות מאכלי שבת. מכל החלונות הייתה זריחה של נרות שבת. הייתה שלווה של שבת ויהדות.
ב-1939 כאשר פולין חולקה בין גרמניה לרוסיה דינה הייתה במשך חודשיים בוורשה העיר הכבושה ע"י הגרמנים. דינה הייתה שם מכיוון שנסעה ללמוד ובין היתר לשמור על בני דודיה, ג'רי וברונק לברטוב, שניצלו מן המלחמה. את ג'רי לקחו לאושוויץ ששוחררה ע"י האמריקאים בזמן ששהה במחנה. ברונק ואימו הסתתרו בכפר פולני שם התחזו לפולנים ובכך ניצלו. אביהם, ברוך לברטוב, נרצח בגטו ורשה ע"י הגרמנים.
לאחר הכיבוש ברחה מהעיר לעיירה בשם טרספול שעל הגבול בין השטח הרוסי לשטח הגרמני. בלילה, עם פליטים נוספים, עברה את נהר הבוג, בגנבה, אל השטח הרוסי לאזור כולו מוקף פטרולים של הכוחות הגרמניים, אותו הם סרקו עם כלבים, כדי למנוע בריחות מהגבול. במשך שבוע היה כמעט בלתי אפשרי לחצות את הנהר, היה ניתן לחצותו רק בלילה והסכנה הייתה מרובה, הגרמנים היו יורים בכל סירה. האיכרים הסכימו להעביר אותם בסירות תמורת תשלום. עד אוקטובר 1939 הגבול היה פתוח והיה ניתן לעברו על 4 גשרים החל מאוקטובר 1939 הרסו שלושה והרביעי היה מוגן היטב. בקושי רב הצליחה להגיע הביתה. העיירה מינביץ' הייתה באותה תקופה תחת השלטון הרוסים. היא ברחה לשם 3 ימים ו-3 לילות ברגל. היא הגיעה הביתה ושמחה מאוד שהם נשארו כולם בחיים. המשפחה שלחה אותה לדודתה, אחות של אמה פסל לקייב, אוקראינה. בקייב התחתנה עם בן דודה ישראל אברבוך וביחד ברחו מהנאצים ממקום למקום באוקראינה במהלך המלחמה נולדה להם בתם,יוספה אברבוך.
שרוליק היה הראשון מבני משפחתה שחוסל ע"י הגרמנים לאחר שבנו של סטפן צומברובסקי הלשין והסגיר אותו ואת חבריו, פינה מסטר ומולה גלפרין, שהתחזו לרועי צ אן וכך הביא למות השלושה בשנת 1941.
מתוך הסיפורים,בזמן המלחמה ההורים של דינה נמצאו אצל ברונסקו, רחיל ובעלה יונה וילדם, שמשון בן השנתיים נמצאו ביער על יד רוזישץ. ביער זה נולד בנם השני. האבא בקשיים מרובים הגיע לשם כדי למול את הילד ביער. ביער פרצה מחלת הטיפוס ממנה מתו רחיל, בעלה ושני ילדיהם.
ערב פסח תמיד היה זיכרון כואב בשביל דינה, בהתקרב חג הפסח בגעגועים ובכאב עמוק הייתה חולמת וחוזרת לבית הוריה. הכנות לחג הפסח, סידור הבית, הורדת הכלים היפים והמיוחדים הכשרים לפסח,השולחן הערוך. אמה הייתה מברכת בבגדי חג על הנרות בשלוות קודש. הילדים היו יושבים בשולחן לפי הסדר, אביה היה פותח בקידוש בקולו הנעים והמיוחד. עיני כולם נושאת לאביהם שהיה מקריא את ההגדה ומרבה לספר על יציאת מצרים. דינה ואחיה היו קוראים בניגון ובשירה. עם כניסת הרוסים לעיירה לא חגגו יותר את "ליל הסדר" כבעבר אלא בהיחבא, החלונות והדלתות נסגרו ואת ההגדה קראו בלחש. הזיכרונות מחג זה נחרתו עמוק בלב דינה, מרחק הזמן לא עמעם את הזיכרונות ולא הפיג את הזעזוע הקשה של אותו יום באפריל 1944 כאשר קיבלה תשובה על מכתביה והתקבלה הבשורה המרה והטרגית כי נשארה לבדה בעולם.
הם עזבו את רוסיה בשנת 1945 כשהיה חוק שמי שהוא אזרח פולין יכול לעזוב, הם עברו לפולין ולאחר תקופה עברו לגרמניה, שם נולד בנם משה-דוד שנקרא על שם סבו שנרצח על ידי הגרמנים. מגרמניה עברו לצרפת ומצרפת עלו לארץ על אוניית העצמאות בינואר 1949.
דינה נפטרה בשנת 1998 בשיבה טובה ולא שכחה עד יום מותה אשר עוללו הנאצים לה ולבני משפחתה.
