נולדה ב- 29.5.1937, היתה בת 2 כשפרצה המלחמה.
מצב המשפחה היה מאוד טוב ערב המלחמה. המשפחה הייתה מאוד עשירה והיה בבעלותה רכוש רב שעבר מדור לדור. אביה של אביבה, דוד ברכפלד, היה איש עסקים מצליח. הם חיו חיי רווחה בביתם שברחוב מורנובסקה שבוורשה ובחודשי הקיץ שהו בבית הקיץ שלהם ביוזפוף. סבתי לא זכתה לחיות הרבה מחיי העושר מכיוון שהייתה קטנה מאוד כשפרצה המלחמה.
כשפרצה המלחמה אביבה ומשפחתה, אחותה הדסה שהייתה בת 11 ושני הוריה, דוד וגניה, חיו בתחומי הגטו (ברחוב מורנובסקה) ולכן לא נאלצו לעזוב את ביתם. אביה דוד מכר את רכוש המשפחה והמיר אותו באבנים טובות שבעזרתן השיג אוכל, תרופות וכו'. הוא היה מבריח אוכל מבחוץ דרך אחת מתעלות הביוב. אביבה מספרת שהתנאים בגטו וורשה היו קשים מנשוא, והם היו צריכים להיות זהירים באופן קבוע ולבדוק שהגרמנים לא מגיעים. פעם אחת, היא מספרת, אמה גניה (גולדה) חשה שהגרמנים עומדים לבוא, הם נכנסו למחבוא שהיה בדירתם ושמעו את צעדי הגרמנים מעליהם.
במקרה נוסף, הגרמנים נכנסו לבתים של אנשים כדי לקחת אותם לאומשלגפלץ. בגלל שסבתי השתעלה שאר המסתתרים לא נתנו לה להתחבא איתם ולכן נשלחה ביחד עם משפחה לסלקציה באומשלגפלץ. אמה של סבתי ואחותה הגדולה של סבתי הוחזרו לגטו ואביה של סבתי ידע שאלו רגעים גורליים לו ולסבתי. אביה דוד הוציא מכיסו שעון יקר ערך, נתן אותו לחייל גרמני וכך ניצל.
סבתי נשארה לבד בלי שום סיכוי לשרוד אך לפתע ניגש אליה חייל גרמני ובידו מזוודה, הכניס אותה לתוך המזוודה והוציא אותה מהר משטח האומשלגפלץ. הסתבר שהוא היה אמור להציל ילדה אחרת תמורת כסף רב וטעה בזיהוי. כשהוריה ואחותה הגדולה עבדו במפעל לתרמילים שהיה בגטו וורשה, אביבה נשארה איתם בגלל היותה קטנה, בשלב מסוים הגיעה למפעל עגלה גדולה (שהובילה יהודים לרכבות) והחיילים הנאצים לקחו את סבתי והעלו אותה על העגלה, למזלה – אחד מהחיילים, איש זונדרקומנדו, היה חבר של המשפחה והוריד אותה מהעגלה.
אביה דוד ידע שלסבתי ולאחותה הגדולה, הדסה, אין סיכוי לשרוד בגטו והוא מצא 2 נשים נוצריות, שאותן כבר הכיר לפני המלחמה, שהסכימו להחביא את סבתי ואת אחותה אצלן. דוד נשאר בגטו עד שהנאצים החלו בשריפתו ואז הוא ברח עם חבר טוב דרך תעלת הביוב של העיר וורשה.
סבתי גרה אצל האישה הנוצרייה מספר שנים. היא חיה תחת השם זושה ואחותה תחת השם מרישה והונפקו להן תעודות מזויפות. סבתי נשלחה לגן ילדים פולני ואחותה נשלחה לעבוד בתור פולניה. האישה הנוצרייה שהחביאה את סבתי, אנה, עשתה זאת תחילה בשביל כסף אך גם לאחר שלדוד נגמר הכסף היא החביאה אותה. כשהנוצרייה ראתה שהגרמנים עורכים חיפושים מאוד יסודיים אחר יהודים היא שלחה אותה לאנשים שהיא מכירה במקום מרוחק מוורשה.
כשהמלחמה נגמרה, הוריה של סבתי חיפשו אותה ואת אחותה בעזרת מודעות בעיתונים וחברים ולבסוף מצאו אותן. סבתי שרדה את השואה וכך גם משפחתה המצומצמת: דוד אביה, גניה אמה והדסה אחותה.
אביבה נפרדה מהמשפחה בערך בשנת 1943. אביבה הוברחה מהגטו דרך השער הראשי בעזרת חברה של המשפחה שלא נראתה יהודיה והנפיקה לה ניירות מזויפים. מהמשפחה ניצלו אביה דוד ברכפלד, אמה גניה ברכפלד, אחותה הדסה ברכפלד ודודתה גוטה פישגרונט.
עלתה לארץ ב- 1949, ממרסיי עם האונייה "קדימה" שהגיעה לחיפה.
כיום היא נשואה למשה לנדאו, נולדו להם 3 בנות- תמי, מיכל ודליה וכן 8 נכדים. אביבה עבדה כמשרטטת בצעירותה וכן עבדה במשרד הביטוח של בעלה משה.
אביבה לא זוכרת דבר מבני משפחתה שנספו מכיוון שהייתה קטנה מאוד. היא זוכרת בבירור את הרגע בו העלו אותה על העגלה שהובלה לרכבות ואיך הורידו אותה והיא ניצלה, אך את כל שאר סיפור הישרדותה היא שמעה מאביה דוד.
יש לה את התמונה שבזכותה שרדה. הנשים הפולניות שהחביאו אותה ואת אחותה הדסה ביקשו תמונות שלהן כדי לראות שהן לא נראות יהודיות וסבתי ואחותה הצטלמו בגטו וורשה בבגדים היפים ביותר שהיו להן והעבירו אליהן את התמונה.
