סבי, חיים גליקמן, אביה
של אימי, נולד ברומניה בעיר יאסי בתאריך 3.9.1931 בן בכור להוריו נתן ואיטה גליקמן
ז''ל בשם קרול חיים גליקמן. הוא מתאר את ילדותו : "הבית שלי בילדותי, היה בית
פרטי. היו מים בחצר, מקלחת ושירותים חיצוניים. בבית היו 3 חדרים וחצר היקפית
מסביב. גדלתי ברובע היהודי בעיר יאסי ברחוב יתרניטטי. למדתי ב"חדר" יהדות,
וקרוא וכתוב עד גיל 13. זכורה לי בר המצווה שלי בה הלכתי עם סבי להניח תפילין בבית
הכנסת היות ואבי היה במחנה עבודה. זכור לי טקס העלייה לתורה ובר המצווה, הנחת
התפילין בבית הכנסת, האוכל המיוחד לאירועים ולשבת – מרק עוף וצלי עוף. ולקינוח היה
מוגש תבשיל של שעועית מתוקה. אהבתי שירים יהודים מסורתיים אותם שרנו ב'חדר'".
בהיותו בן 15 הצטרף סבי לתנועת "דרור הבונים", שבמסגרתה נוצר הקשר
הראשון עם הציונות. מאוחר יותר, העלתה תנועה זו את חניכיה ארצה וסבי, היה מבין
עולים אלו. במהלך מלחמת העולם ה2 עזר סבי
בפרנסת המשפחה שכללה את אימו (איטה ז''ל) ואחותו (טובה תבדל''א) וזאת בעזרת התשר
שניתן לו בעבודה.
אבי סבי, נתן גליקמן
ז''ל נולד בשנת 1900 לאביו יעקב ז''ל בעיר יאסי שברומניה. השכלתו של נתן, כללה אך
ורק 4 כיתות בבית ספר יסודי. לאחר גמר
כיתות אלו, יצא אבי סבי ז''ל לעבוד בתור פועל בבית חרושת למברשות. בבית חרושת זה
עבד עד שנת 1917, ובאותה שנה עבר לעבוד בתור מלצר במסעדה ממשלתית ביאסי. אביו של
נתן (אבי סבי אימי) יעקב ז''ל שרת במלחמת
העולם ה-1, כחייל בחיל הרגלים הרומני. עם שחרורו של יעקב, נלקח לעבודות כפייה
בגבול רומניה-בולגריה. את עבודות הכפייה סיים ב-1919 וחזר הביתה לעיר יאסי. אבי
סבי, נתן, התגייס לצבא הרומני בשנת 1922 ושירת אף הוא כחייל בחיל הרגלים הרומני עד
שנת 1924. בשנה זו השתחרר מהצבא ונשא לאישה את סבת אימי – איטה ז''ל. לאחר מכן,
חזר אבי סבי נתן ז''ל לעסוק במקצוע המלצרות. עם שחרורו של נתן משירותו הצבאי, חזר
לעיר יאסי לעבוד בתור מלצר, במסעדה ממשלתית – כמו אביו יעקב ז''ל. עם פרוץ מלחמת
העולם ה-1 הוכרחו כל היהודים לענוד את הטלאי הצהוב. נתן, בדומה לאביו יעקב, נשלח
גם הוא לעבודות כפיה בגבול הבולגרי. בשנת 1941 חזר מעבודות הכפייה, ובחודש יולי
באותה השנה נלקח לבית המעצר המקומי (אינקיסוארי). ב-21 ליולי החל פוגרום (הרס ענקי
בקרב היהודים) בכל קהילת יהודי יאסי, שרוכזו באותו בית מעצר ענקי. סבי (חיים) שהיה
באותה השנה בן 10 בלבד מספר אודות זיכרון ישן של הוראת השלטונות להתייצבות אנשי
הקהילה בחצר המשטרה. סבי מתאר : "זו הייתה חצר גדולה מאוד, שם רוכזו כולם על
מנת לקבל פתק 'חופשי' שיאפשר להם לנוע בעיר. עם הגעת האנשים לחצר המשטרה, חולקו
הפתקים הללו. כאשר החצר הייתה מלאה, נפתחה אש מקלעים מעל הגג וקורבנות רבים נספו
באירוע טרגי זה. אלה שנותרו נלקחו לרכבות, בלי אוכל ובלי שתייה ובמסע שנמשך כמה
ימים, חלקם שרד, אך רובם נספו מרעב ומצמא והם נזרקו מהרכבות לשדה פתוח. ועד היום
לא נודע מקום קבורתם". פרעות אלו נקראות פרעות יאסי והם שמם של אירועי דמים שהתרחשו ביאסי שברומניה והיו מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה. מבחינות רבות מהווה פוגרום זה את תחילתה של ההשמדה
ההמונית של יהדות אירופה. תחילת הפוגרום החל בהוראת שליט רומניה,יון אנטונסקו, בתאריך 28.6.1941 לפנות את
כל האוכלוסייה היהודית מהעיר. באותו יום יצאו למבצע הפינוי כוחות צבא ומשטרה רומניים יחד עם פורעים רומנים אנטישמיים, בסיוע כוחות צבא גרמניים ששהו באותה תקופה ביאסי. במהלך הפעולה היהודים נשדדו, בתיהם, עסקיהם
ומוסדותיהם נבזזו, ויהודים רבים נרצחו - 13,266 קורבנות לפי ספירת השלטונות הרומניים, 14,850
קורבנות לפי רשימה שמית, שערכה הקהילה היהודית. בנוסף למספרים אלה נרצחו יהודים
נוספים שלא היו רשומים בפנקסי הקהילה, לכן המספר הכולל המדויק לא ידוע, ויש הערכות
שונות שמגיעות עד 20,000 נרצחים. יהודים רבים אחרים הוכו, עונו והושפלו. לפני הפרעות היו ביאסי לפחות 45,000 יהודים (34,753 לפי מפקד אוכלוסין שנערך בחודש אפריל 1941, (כולל יהודים רבים שגורשו מהכפרים ומערי
השדה על פי צווים שלטוניים והגיעו ליאסי זה מקרוב, ללא רכוש או פרנסה. לאחר
הפרעות, במאי 1942 , במפקד "בעלי הדם היהודי", נספרו 32,364
יהודים. בפרעות
אלו נספו שני דודיו של סבי – אברהם גליקמן ז''ל, דוד נוסף ששמו אינו ידוע. סבי–
יעקב גליקמן ז''ל מת במהלך המלחמה. אבי סבי ומשפחתו הגרעינית, ניצלו הודות לפתק
שחרור שקיבלו מבית המעצר ולא נשלחו למחנה ההשמדה. פתק השחרור שמור עד היום, ונמצא
אצל סבי. בתמורה לשחרור, נשלח סבא נתן
למחנות עבודה ברחבי רומניה ובהמשך נשלח לעסוק בעבודת קבירת מתים בבית הקברות
המקומי עד לתאריך 21.8.1944. עם שחרורו חזר הביתה והמשיך לעבוד כמלצר.
את התפילין של סבא נתן
ז''ל קיבלתי מתנה מסבי חיים לרגל בר
המצווה שלי. תפילין זה שרד את השואה הנוראה במהלכה היה קבור מתחת לאדמה כדי לשמור
עליו. והוא מהווה עבורי סמל למשפחתיות, ליהדות והוא חשוב ויקר לי מאוד.
