EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
מקסימיליאן שנייבר
1927
יוצר הדף: alon levi קשר לדף: אחר
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

נולד ב- 10.12.1927, היה בן 12 כשפרצה המלחמה.

לפני המלחמה, מקסימיליאן חיי בפרנקפורט, גרמניה, להורים מהמעמד הבינוני, אביו היה חייט מוכשר. הוריו התחתנו בשידוך, חיו חיים רגילים. הם עברו לצרפת ב-1930 כשהחלו לשמוע על היטלר לאזור אלזס לורן על מנת להינצל.

צרפת נכבשה ב-1940, תחילת המלחמה לא השפיעה עליהם והמשפחה החליטה לעבור לפריז כי היחס שקבלו מהצרפתים היה נוראי. הם נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות ולא רשמיות. ההורים הגיעו עם שני ילדיהם ובהריון. הקהילה היהודית בפריז קלטה אותם, המשפחה חיה בעוני, הוא למד בבית ספר ושם למד צרפתית "הוא אהב את בית הספר כי נתנו שם ארוחה חמה", היה תלמיד מצטיין  ביחד עם אחיו זיגפריד.

למקסימיליאן, היו 5 אחים-זיגפריד, ברנרד, ג'ני, אלבר ויהושוע (שנולד לאחר המלחמה).

מקסימיליאן מספר שהיו 2 ארגונים חזקים: המחתרת הצרפתית (הרזיסטנס) ואוז"ה (אשר קיים עד היום). המחתרת הצרפתית החליטה להציל ילדים, ויום אחד המחתרת הגיעה לבית ההורים של מקסימליאן ולקחו את 3 האחים הגדולים. הם ברחו, דרומה, בבריחה הגדולה מפריז והופצצו מהאוויר ע"י הגרמנים. הם ישנו בחוות של צרפתיים והגיעו לאזור לימוז', הנהג שלקח אותם לשם היה גרמני נאצי, שריגל בצרפת ובכך ניסה להציל את עצמו. במכונית היו הנהג, 3 האחים וילדה עם חתול. ארגון אוז"ה אירגן להם מחסה בשאטו שנוהל ע"י אישה שוויצרית, לוטה שוורץ (לא יהודיה), מיליונרית שהקדישה את כספה להצלת ילדים יהודים (חסידת אומות עולם), היא הסתירה וגידלה את הילדים בטירה מבודדת, בית יתומים. מקסימיליאן נשלח לבית ספר בגלל שליטתו בצרפתית, לוטה זיהתה אותו כתלמיד מצטיין. כשהנאצים התקרבו לאזור, מצבם הדרדר, הוריו ושני אחיו הקטנים הגיעו ללימוז'.

הם קיבלו הוראה מהנאצים שיהודים צריכים לדווח בלילה איפה הם ישנים, לכן הוריו החליטו לישון על ספסל ברחוב יחד עם שני ילדיהם הקטנים, עד שלוטה שוורץ תמצא להם מקום לישון בו, מכיוון שהכנסתם לבית היתומים סיכנה את כולם. לוטה מצאה להם בית מלון קטן לישון בו, אך בבוקר הגסטאפו מצא אותם כי יצאו, ובעזרת בעל המלון, שהראה לאחד מהאחראים את הילד הקטן , הוא החליט לוותר להם והם נסו על חייהם. הילדים פוזרו בבתים ומשפחות אומנה, מקסימיליאן וזיגי לא נפרדו. הכומר לקח את ברנרד, גידל אותו כיהודי ואפילו עשה לו בר מצווה. ג'ני, נשלחה ממקום למקום מכיוון שאי אפשר היה להחזיק אותה לאורך זמן, היחס לג'ני היה רע למרות שאינה זוכרת (מהיותה קטנה מאוד). סידרה לה מקלט אצל האוסטרים שהיו חשוכי ילדים, עשירים והיא הפכה לביתם לכל דבר. את אלבר, הכניסו לבית יתומים ולא היה מספיק מזון לתת לכולם, לכן חלה, ונפטר עקב רעב ומחלות, ככל הנראה אלבר חלה בשחפת. המחתרת הצרפתית סידרה להם שינה במקום של הומלסים, המחתרת סיפקה לו אופניים ונתנה לו משימות. פעם אחת עצרו אותו הנאצים במחסום, כשהגיע למחסום סיפר לשוטר שהוא שכח את התעודות ושאמא שלו דואגת לו ולכן השוטר שיחרר אותו. באותו תקופה, מקס התפרנס כמביא זרי קבורה. כומר אנטישמי החביא את מקס בשביל לנקום בנאצים על לקיחת ארצו. הכומר לימד את מקס פילוסופיה ומתמטיקה, כל ערב היו הולכים לראש הכפר והיו שומעים את שארל דה גול ברדיו (למרות שהיה אסור להחזיק מכשירי רדיו). להורים ולמקס וזיגי לא היה לאן ללכת והם לא רצו להצהיר על מקום מגורים אז הם הלכו למפעל עורות ליד כפר נידח והצהירו על עצמם כיהודים וקיבלו מקום מקלט במפעל, לאחים נהיה מסוכן. לפתע הגיעה לאמא של מקס וזיגי בחורה בת 18, פולט, אשר רצתה להבריח אותם לשוויץ. הם הגיעו עם אימם ב-10 בלילה לתחנת הרכבת אך לא מצאו איש וחזרו לביתם, (המרחק בין מקום שהותם לתחנת הרכבת היה כ10 ק"מ). למחרת השלושה עשו את המסע שוב עד תחנת הרכבת והפעם חיכתה להם אותה אישה, האם והילדים נפרדו זה מזה. מקסימיליאן וזיגי עלו עם עוד קבוצת ילדים לרכבת. פולט, נרצחה ע"י הנאצים כשחזרה לאחר שהבריחה את הילדים לשוויץ.

איך בורחים לשוויץ? הנימוק היה "טיול בית ספרי" המבריחים התחפשו למורים, בקבוצה היו מקסימיליאן, זיגי ועוד 3 ילדים. הם נפגשו עם המבריח (הוא קיבל כסף), הוא היה צריך להעביר את הילדים את הגבול, הוא הגיע לאחד יומיים, מקס היה צריך להסתדר עם הילדים בתור אחראי עליהם. הקבוצה הזו בילתה את היום בסירות, בתוך המים (מתוך כוונה ששם לא יתפסו אותם) וישנו בבית ספר. הם נפגשו עם המבריח והחלו ללכת ביחד בשקט. הוא ואחיו גררו אחריהם את הילדים הקטנים. המבריח נעלם עוד לפני שעברו את הגבול לשוויץ. הם טיפסו על גדר התיל הראשונה וכשסיימו לטפס על השנייה והגיעו לשוויץ, הפטרול הנאצי ראה אותם ולא יכלו לעשות כלום. השוויצרים הגישו להם חלב חם, מקס שיקר שהוא בן 13, לקחו אותם למרכז של הצלב האדום, שם היה מוסד של לוטה שוורץ והיא הפכה את מקס לפסנתרן (עד היום למעשה). על מדרגות המלון מקס מצא את אחותו ג'ני שלא זיהתה אותו, לאט לאט הרגילו את ג'ני לחיות עם שני אחיה הגדולים. יום אחד לוטה שוורץ אמרה לו שהמלחמה נגמרה ושהוריו חיים. הוא נסע ברכבת במשך יומיים, פגש את אביו בתחנת רכבת עם חפיסת סיגריות. אביו היה אובד, זיגי חזר לפריז ולמד במינוני, אביו הפך לגבאי בבית הכנסת וגר שם. למקס הגיע מכתב גיוס ב-1947 לצבא צרפת, בעקבות מלחמת צרפת-אלג'יר. אמו אמרה לו שאם הוא הולך להלחם כחייל, אז רק בארץ ישראל. מקסימיליאן עלה לארץ ונלחם במלחמת העצמאות. אמו עלתה ב-1949 עקב מות אביו, כחצי שנה לאחר המלחמה מדום לב.

כל המשפחה ניצלה, למעט אלבר, מקס עלה לארץ ב-1947, במסגרת הגח"ל (גיוס חיילים לארץ), הוא עלה באוגוסט החם של הארץ ורצה לחזור חזרה לפריז.

בארץ, סבתא הייתה נורא חולה ויום אחד היא שמרה על הבת של מקס ואחיו, ולכן אמה אמרה לה להיות בשקט, הסבתא התעצבנה, שבגללה לא יכלו ליהנות.

כיום, למקסימיליאן 4 ילדים, 11 נכדים ו3 נינים. מקס וזיגי לא נפרדים עד היום, זיגי נשוי לאחות אשתו של מקס. מקסימיליאן היה פסנתרן בפילהרמונית והיה מהנדס אלקטרוניקה. זיגי שרף את רכוש אמו לאחר שנפטרה, לכן כמעט לא נשארו מסמכים או מזכרות מהמשפחה.

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text