יהודית (קרוך) קשתי היתה בת 5 כשהחלה להבחין לראשונה באנטישמיות. יהודית היא בת למשפחה דתייה אורתודוכסית עמידה. היא הבת השלישית מתוך ארבעה ילדים.
בגלל ההון שהיה למשפחתה תחילה נמנעו מלעזוב את לייפציג גרמניה , אך בהמשך הבינו כי אין להם ברירה.
יהודית ואחיותיה: אבה ואלכסנדרה, עברו בשנת 1938 עם אישה זרה דרך הגבול הבלגי לבלגיה (למרות גילן הצעיר: 11, 14 ו-15 שנים, הם נסעו ללא הוריהם).
הן חיכו מתחת לכביש בבור כשהיה קר מאד עד שבאו לקחת אותן לדוד שלהן שגר בבלגיה. אחרי מספר חודשים עברו לגבול הצרפתי ופגשו שם את סבתם,אמם אחיהם, ואביהם.
בספטמבר 1939 פרצה המלחמה שבצרפת כונתה " המלחמה המצחיקה". ביוני 1940 נכנסו הנאצים לצרפת והכניסו כל בעל דרכון גרמני לריכוז, אביה של יהודית ואחותה בת ה16 נלקחו. את שאר המשפחה הסתיר קצין צרפתי בבית הוריו במשך מספר חודשים.
בהמשך, קצין צרפתי אחר, שהכיר את אביה של יהודית , עזר להם לעבור את הגבול לצרפת שהיתה חופשית מכיבוש נאצי מצרפת תחת הכיבוש. שם פגשה המשפחה את האחות הגדולה אבה ואת האב.
תחילה גרה המשפחה בדירה קטנה ללא שכנים ובהמשך נסעו לליון בעזרת כסף של דוד משוויץ.
בהמשך, נלקחה כל המשפחה יחדיו לבית סוהר צרפתי. בית הכלא היה חוויה מפחידה ביותר עבור יהודית ושאר המשפחה, כיוון שהיו שם בעיקר פושעים מפחידים ולא רק אנשים תמימים כמוהם. לאחר ששוחררו מהכלא, הם הסתתרו בבקתה קטנה ליד כרם במשך חודש וקיבלו ביצים ותפוחי אדמה מבעל הכרם.
בדצמבר 1942 עברו מצרפת לשוויץ, ולאחר זמן מה חזרו לצרפת. יהודית עבדה בצרפת במוסד לעליה, שם למדה לדבר בעברית.
אחיה של יהודית היה הראשון שעלה לארץ לאחר המלחמה ושירת בפלמ"ח. יהודית עלתה בשנת 1950. בארץ עבדה בחברת ספנות ומכרה כרטיסים לאניות.
יהודית מרגישה שהיה לה ולמשפחתה מזל גדול כיוון ששרדו כל 7 הנפשות (הורים, אחים, סבתא). עם זאת, דודה ובת דודתה נספו בשואה ברוונבסבורג.
