נולדה ב- 24.8.1935, היתה בת 4 כשפרצה המלחמה.

חייה התחילו בבית מאוד עשיר ומפואר ,מצב כלכלי יוצא מן הכלל והם היו 2 ילדים.

כשפרצה המלחמה היא הייתה בת ארבע ,אביה לקח את כל חפציהם כמה שיותר מהר וסחר עגלה והם התחילו לברוח לרוסיה, הדרך הייתה משובשת ועקלקלה, הם נסעו עם פחד כי היו מאורעות של גניבות ורציחות באמצע הדרך. הם לא הגיעו ישירות לרוסיה, הם הגיעו לחלק מרוסיה שניקרא בוכרה. בבוכרה ישבו סדיסטים ש"אהבו" אותם וככה הם רצו ונסעו ללא הפסקה, בכדי למצוא איפה הם יכולים להשתכן. אביה מצא שם דירה אצל בוכרים והם השתכנו שם לתקופת זמן לא ידועה. הם ישבו שמה ובינתיים הצבא הרוסי אסר את אבא שלה ושלח אותו לסיביר. אחרי שנה בבוכרה הגיעה משלחת מישראל לאסוף ילדים ולהציל אותם מהמלחמה בין האנשים שיזמו את זה הייתה הנריטה סאלד, אמה אמרה שאם לא תצליח להציל את עצמה לפחות שתציל את שני ילדיה הגדולים. במשך הזמן הזה נולד לה אח קטן ברוסיה. הם היו במוסד ואז הגיעה רכבת שבאה לאסוף אותם והצליחו לעלות ילדים לרכבת. עם הילדים ברכבת היה גם בן דודה, שבזמנו היא לא ידעה זאת. הוא סחב אותה מלמטה אל הרכבת בכדי להציל אותה. כל הזמן הזה לא היה להם מה לאכול. היה עליה מעיל שבן דודה מכר אותו בשביל להשיג כסף כדי לקנות אוכל. היא נשארה רק עם סמרטוטים עליה. הם נסעו ברכבת הרבה זמן ואנשים ניסו להנעים את זמנם ברכבת אך זה היה מאוד קשה בגלל מספרם הרב. הם עשו סיבוב גדול בהמון ארצות. היא הייתה בקבוצה הקטנה ביותר בגלל גילה הצעיר מאוד. המצב בטהראן לא היה טוב, היא ישנה באולם ענקי על הרצפה האוכל היה דל ביותר ואנשי הסוכנות היהודית ניסו לתת כמה שאפשר. בין היתר היא הייתה על אונייה שהצליחה לברוח מהגרמנים בזכות המלחים. היא הייתה תקופה ארוכה על הים והם היו צריכים ללבוש אפודי הצלה כדי שאם הם יפלו לים זה יציל אותם. הם הסתפקו במועט מאוד ולא היה קל. בטהראן היא הייתה שנה ואחד הזיכרונות הרעים שלה שהיא יצאה לטייל עבר איש ערבי עם מגהץ על גחלים ושם אותו על הברך שלה ועד היום יש לה סימנים מזה. אחרי טהראן החל המסע ארצה שהיה קשה מנשוא. הם הגיעו למצרים וזאת היתה תחנת ביניים שלהם, ומשם ברכבות מלאות ודחוסות הגיעו לחיפה. מרים עלתה לארץ ב-16.3.1943 .

משפחות שלמות הגיעו על מנת לאמץ אותם, היו הרבה ילדים שאימצו אותם. אבל את חלק מהילדים, כמוה וכמו אח שלה, העבירו אותם למוסדות וקיבוצים. הם ניסו להתאים את השיבוץ לרקע ממנו הילד הגיע (בית דתי,רפורמי,פאנאטי). מרים באה מבית דתי קלאסי ולכן היא הועברה למוסד בחדרה לשלושה חודשים עם אח שלה ומשם התחילו להעביר אותם למוסדות של ילדים. הם הגיעו למוסד אורה בבני ברק שם הם חונכו ושם אנשי ישיבות חטפו ילדים שיעברו לדת פאנאטית, היא ואחיה הופרדו זאת הייתה טרגדיה גדולה בשבילה כי הם היו לבד ולא היה להם אף אחד. במוסד זה היא הייתה עד 1949 ואז לקחו את הקבוצה הגדולה של הילדים והעבירו אותם לקיבוץ שלוחות. אמה הגיעה ארצה,אלמנה אחרי שאביה נפטר ב1945. היא השתכנעה לחזור לבית אמה אך לא היה לה שם טוב. היא התחתנה בגיל 16 ואיבדה גם את נעוריה.

למרים 2 אחים (ישראל ומשה) ושניהם שרדו, גם בן דוד משה שפורר ניצל. היא נפרדה מאמה-ב1940 ומאביה ב1939

כיום מרים היא אלמנה. היו לה 3 ילדים ואחת נפטרה. היא לא עובדת אך הולכת בערבים לקונצרטים והרצאות. מתעניינת במשפטים.