נולדה בשנת 1928 במחוז ביסטריצה נסאוד שבצפון מערב רומניה.
חיה רחל גרה בנאפרט הממוקמת בין רומניה להונגריה, עם אביה אברהם יוסף, אמה לאה, שתי אחיותיה-חלוויקה ורוזי (שנפטרה זמן קצר לפני תחילת המלחמה מדלקת התוספתן) ושלושת אחיה- יוסף יוחנן, חיים הרש ושולם. כל משפחתה נספתה בשואה.
בבית היה בית כנסת שכונתי ומקווה, שבו כל אנשי השכונה באו לרחוץ. אבא היה שוחט במקצועו, והיה בעל משחטה קטנה.
כשהחלה המלחמה, הגרמנים העלו אותה ואת משפחתה לרכבת לאושוויץ, מספר 7043. אושוויץ הינו המחנה שבו נהרגו יותר יהודים מכל מחנה השמדה אחר- כמיליון ומאה אלף יהודים. אושוויץ היה מחולק ל-3 מחנות: הראשון- אושוויץ 1- מחנה ריכוז ראשוני. אושוויץ 2 (בירקנאו)- מחנה ההשמדה שבו התבצעה עיקר ההשמדה. לשם הועברה סבתי ומשפחתה. אושוויץ 3 (מונוביץ)- פעל כמחנה עבודה.
אחיה הקטן, כבן שנה אז, נלקח ממנה כשאמרה שזהו התינוק שלה. הקצין צחק ואמר שהיא בעצמה ילדה. באושוויץ הכריחו את כולם להתפשט, וסבתא השאירה שם שרשרת תליון כסף שהרבי מסאטמר בירך אותה פעם. אבא הופרד והלך עם כל הגברים. הפרידו אותה מכל משפחתה. אותם העלו על הרכבות לתאי הגזים, בזמן שאחד הקצינים דרש את סבתא וכך ניצלה מהסלקציה. מאז הועברה באחת הסלקציות לאסטלן- מפעל תחמושת, שם סבתא הכינה בעבודות כפייה כדורים לכלי הנשק של הנאצים. בסלקציה זו ניצלה סבתא מהתנורים ומד"ר מנגלה, שפעל במחנה אושוויץ. סבתא הייתה ילדה חמודה ויפה, והנאצים ריחמו עליה. במהלך תקופת המלחמה, היו מציעים לה הנאצים מזון מדי פעם- תפוחים, לפעמים קצת לחם, וכך שרדה את הרעב.
לאחר סגירתו הרשמית של מחנה עבודה בירקנאו, כתוצאה מחששו של הימלר שייכבש על ידי הצבא האדום לפני שיספיקו הגרמנים לטשטש את הראיות למעשיהם, הועברה לגטו ברגן בלזן שבגרמניה, שם חיכו לסוף. כנגד הסיכויים, ניצלה סבתא עם כניסת הבריטים למקום בעקבות הפסקת אש באיזור לנוכח מגיפת הטיפוס.
לאחר השיחרור הכירה את סבא אשר הם נישאו בגרמניה. ב 1948 עלו לארץ יחד, עם שני בניהם- יצחק וחיים, הגיעו באוניה לחיפה. מאוחר יותר השתכנו בלוד, ולאחר שנים עברו לבני ברק שם היא גרה עד היום. סבתא וסבא אשר עסקו בטבחות כל ימיהם בארץ. בהגיעה לארץ ילדה עוד בת אחת בשם לאה, שהיא סבתי.
