אוטו דב פרסבורגר נולד בשנת 1923 בטרנבה שבצ'כוסלובקיה להוריו סידוניה וגזה, ולו ארבעה אחים .
באפריל 1942 גורשו אוטו, אביו ואחיו הגדול יוליוס לאושוויץ. אחיו לאצי גורש למיידנק ונרצח. אמו וסבתו נרצחו אף הן .
אוטו ומשפחתו היו מראשוני היהודים שהגיעו לאושוויץ. הם היו בטרנספר השני. בתקופה זו מספרי האסיר עוד קועקעו על החזה (הדבר נפסק אחרי המשלוח של אוטו עקב חוסר יעילות – לקח יותר מידי זמן לבצע זאת – ). מספר האסיר, 29045, קועקע על חזהו של אוטו. אביו נספה לאחר שלושה שבועות במחנה מטיפוס, בו נדבק לאחר ששתה מים מזוהמים .
אוטו ויוליוס היו עדים לניסיונות הראשונים של הגרמנים בהמתה בגז. ליד צריף הניסויים היה בור שאוטו השתתף בחפירתו, ואליו הושלכו הקרבנות שעליהם נעשו הניסויים – החיים והמתים גם יחד. לאחר זמן מה הצטוו אוטו והאסירים להבעיר מדורה ולשאת אליה את הגופות שכבר נקברו והרקיבו. לאחר חודש וחצי ראה אוטו את אחיו הגדול יוליוס באחת הסלקציות. הוא נופף לו לשלום ולא ראה אותו שוב לעולם.
אוטו הסתייע בגרמנית שבפיו כדי לצאת בשלום מההיתקלויות עם אנשי האס-אס. הוא הועבר לאושוויץ-בירקנאו, שם השתתף בבניית ביתני האסירים והקרמטוריום והיה עד להמתות בגז .
ביולי 1942 הגיע אחיו של אוטו, אלדר, עם אשתו ובתם במשלוח מצ'כוסלובקיה, אך האח לא זיהה את אוטו בשל רזונו. רק כששר לו אוטו שיר שאמם הייתה שרה להם בילדותם, השתכנע אלדר. לאחר ימים מעטים נרצחו האח ומשפחתו בידי שומרי האס-אס. יולנקה, יהודייה סלובקית שאוטו הכיר לפני המלחמה מבית הספר, עבדה בתור פקידה באושוויץ ועזרה לו להשיג עבודה בתור עגלון. כך התאפשרה לאוטו גישה לאוכל ולציוד. הוא הבריח מזון מהמחסנים ומחוץ לאושוויץ פנימה וסייע בהעברת מזון ליתר אסירי הבלוק שהוא היה כלוא בו – בלוק 11 הידוע לשמצה .
ב-18 בינואר 1945, עם פינוי מחנה אושוויץ, אוטו ועגלונים נוספים נסעו לבצע שליחות מטעם הגרמנים. בשלב מסוים הם ברחו, אך נתפסו לאחר זמן מה ונעצרו מכיוון שלא היו להם תעודות מזהות. הגרמנים הובילו אותם למקום, שמשם שלחו את היהודים לטרבלינקה ואת הפולנים והזרים שלחו למחנות ריכוז. אוטו טען שהוא אינו יהודי כדי להינצל (הוא ידע מה צפוי לו בטרבלינקה), ומכיוון שהחיילים הגרמניים לא ראו מספר על ידו (הם לא ידעו שלחלק מהאסירים הוטבע מספר על החזה) אוטו לא סומן כיהודי.
אוטו הועלה עם אסירים פולניים על רכבת ונשלח לכיוון אוסטריה. הוא קפץ מהרכבת הנוסעת בשטח צ'כיה וניצל כשהעמיד פני מת. אוטו קיבל מקלט בביתם של זוג איכרים צ'כים, שם שהה עד תום המלחמה. לימים התברר לאוטו שהאיכר שהציל אותו היה מבכירי המחתרת הצ'כית. עם השחרור שקל אוטו פחות מ-30 קילו .
ב-1947 העפיל אוטו לארץ ישראל באנייה "תאודור הרצל". הבריטים השתלטו על האנייה כדי למנוע את עגינתה בחופי הארץ. אוטו הבין כי הבריטים לוקחים לקפריסין את המעפילים שהם תופסים, ורק את הפצועים הם מעבירים לפלשתינה לבתי חולים. הוא העמיד פני פצוע ולאחר ששוחרר מבית החולים נכלא במחנה עתלית ובדצמבר 1947 שוחרר. הוא התגייס להגנה ולחם במלחמת העצמאות .
בארץ פגש אוטו את אחיו, אלכסנדר, שעלה לישראל ב-1938. אוטו היה איש קבע בצה"ל. בשנות ה-50 הכיר את אשתו ברכה (בוסיה), והשניים הקימו את ביתם בהרצליה. לאוטו ולברכה שני בנים, אליקים ורמי, וחמישה נכדים .
אוטו מספר כי הוא הצליח לשרוד שלוש שנים (!) באושוויץ בשל הבנה אליה הגיע בתחילת המלחמה: יש שני דברים שעליו לעשות כדי לשרוד, והם להימנע ככל יכולתו מלחטוף מכות מהחיילים הגרמנים, ולהשיג עוד אוכל. אוטו פרסבורגר הוא ככל הנראה הניצול היחידי עם קעקוע על החזה. אף אחד אחר לא הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים באושוויץ.
