דף לכבוד / לזכר
auto play
play music
סיפור חיים
נולדה ב-11.5.1923 בדורוכי, רומניה.
"לפני המלחמה היה לנו עסק משפחתי והמצב הכלכלי היה טוב מאוד. שם אבי היה לאון (לייב), שם אמי גיזלה (גיטל - טובה), היו לי עוד שתי אחיות. הגענו לארץ, אני, בעלי והבת, בת ארבעה חודשים. עד 1939 הייתי תלמידה וכשפרצה המלחמה הגיעו אלינו פרו-נאצים. הפוגרום הראשון ברומניה התרחש בעיר שלי. על כל היהודים נאסר להמשיך ללמוד בביה"ס והתחלנו ללכת עם הטלאי הצהוב כדי שידעו שאנחנו יהודים. מובן שאסרו עלינו לצאת מהבית מלבד לשעה של קניית אוכל ומים.
ב-1941 גירשו אותנו לבית אל מעבר לנהר ניסטר (טרנסניסטריה - "מעבר לניסטר"), רוב היהודים מרומניה הגיעו לשם ונשארנו שם עד 1944. החיים לא היו חיים - הרבה נשארו שם בגלל הקור והרעב ששררו. גם החיים אחרי המלחמה היו קשים.
ב-1946 התחתנתי, כאשר התכוונתי לעלות לפלסטין. ניסינו לקבל ויזה על מנת לעלות ארצה. בסוף 1947 נתנו ליהודי רומניה לעלות ארצה. כ-40 בקרון נסענו במשך שבוע עד שהגענו לורנה (גבול בולגריה) ללא אוכל ומים. העבירו אותנו ברכבת והגענו לנמל בורגס שם חיכו שתי אוניות גדולות - פאן יורק ופאן קרסנט. עלינו לאונייה והיה כל כך צפוף. נדחסנו כמו סרדינים. לא יכולנו לשבת, רק לשכב. היינו באוניית פאן יורק כ-900 איש. היינו שם אני, גרישה, בעלי והתינוקת שלנו בת שלושה חודשים בלבד. האנגלים תפסו אותנו באמצע הים וגורשנו לקפריסין בגשם ב- 01.01.1948. הגיעו איתנו המון פליטים מכל המחנות הנאצים. כל כך הרבה פליטים עד שכבר לא היה מקום במחנות בקפריסין.
מכיוון שהיינו הרבה אנשים האנגלים נתנו לנו לצאת עם התינוקות והאנשים המבוגרים. שהינו שם חודשיים ואז עלינו ארצה. גם בארץ לא היה קל, פרצה מלחמת העצמאות ובעלי גויס. לא הכרנו את השפה והיינו חסרי כל. היינו הרבה פליטים מאירופה ודיברנו בינינו יידיש."
"לפני המלחמה היה לנו עסק משפחתי והמצב הכלכלי היה טוב מאוד. שם אבי היה לאון (לייב), שם אמי גיזלה (גיטל - טובה), היו לי עוד שתי אחיות. הגענו לארץ, אני, בעלי והבת, בת ארבעה חודשים. עד 1939 הייתי תלמידה וכשפרצה המלחמה הגיעו אלינו פרו-נאצים. הפוגרום הראשון ברומניה התרחש בעיר שלי. על כל היהודים נאסר להמשיך ללמוד בביה"ס והתחלנו ללכת עם הטלאי הצהוב כדי שידעו שאנחנו יהודים. מובן שאסרו עלינו לצאת מהבית מלבד לשעה של קניית אוכל ומים.
ב-1941 גירשו אותנו לבית אל מעבר לנהר ניסטר (טרנסניסטריה - "מעבר לניסטר"), רוב היהודים מרומניה הגיעו לשם ונשארנו שם עד 1944. החיים לא היו חיים - הרבה נשארו שם בגלל הקור והרעב ששררו. גם החיים אחרי המלחמה היו קשים.
ב-1946 התחתנתי, כאשר התכוונתי לעלות לפלסטין. ניסינו לקבל ויזה על מנת לעלות ארצה. בסוף 1947 נתנו ליהודי רומניה לעלות ארצה. כ-40 בקרון נסענו במשך שבוע עד שהגענו לורנה (גבול בולגריה) ללא אוכל ומים. העבירו אותנו ברכבת והגענו לנמל בורגס שם חיכו שתי אוניות גדולות - פאן יורק ופאן קרסנט. עלינו לאונייה והיה כל כך צפוף. נדחסנו כמו סרדינים. לא יכולנו לשבת, רק לשכב. היינו באוניית פאן יורק כ-900 איש. היינו שם אני, גרישה, בעלי והתינוקת שלנו בת שלושה חודשים בלבד. האנגלים תפסו אותנו באמצע הים וגורשנו לקפריסין בגשם ב- 01.01.1948. הגיעו איתנו המון פליטים מכל המחנות הנאצים. כל כך הרבה פליטים עד שכבר לא היה מקום במחנות בקפריסין.
מכיוון שהיינו הרבה אנשים האנגלים נתנו לנו לצאת עם התינוקות והאנשים המבוגרים. שהינו שם חודשיים ואז עלינו ארצה. גם בארץ לא היה קל, פרצה מלחמת העצמאות ובעלי גויס. לא הכרנו את השפה והיינו חסרי כל. היינו הרבה פליטים מאירופה ודיברנו בינינו יידיש."
קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
מחוות | נרות
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text