סבי רוזנברג יצחק נולד ב 2/12/1921 בפולין בעיר חמלניק. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב 1.9.1939 היה בן 18.
המשפחה עברה לגור בעיר סוסנוביץ בה בילה סבי את מירב שנותיו לפני המלחמה. המשפחה גרה ברחוב היהודים המרכזי בעיר סוסנוביץ. - רחוב מונדז'ויובסקה מספר 28 . ( הבית נהרס וכיום הוקם עליו מבנה מסחרי ) . בבית זה גרו אבי הוריו וארבעת אחיו ובו גם שכנה נגריה בה עבד סבא רבא שלי.
בהמשך עברה המשפחה לרחוב קובלסקה 14 בדירת פארטר. הוריו של סבי היו שומרי מסורת והתפללו בבית הכנסת ששכן ברחוב דקרטה.
סבי למד בגיל 3 בחדר כמנהג היהודים. סבי למד בבית הספר תחילה ברחוב אוסטרוגוסטה ואחר כך ברחוב קושלנה שם למדה גם סבתי פרידה ז"ל .
סבי עזב את הבית בשנת 1940 ע"פ פקודה של היודנרייט לצורך עבודה עבור הגרמנים. המשפחה היתה בגטו שרודולה אשר בסוסנוביץ מ1940 ועד 1943 .
מ1940 עד 1942 עבד סבי במקצועו כנגר בעיירה ביליץ זיוויטץ אשר נמצאת בהרי הקרפטים .בסוף 1944 שהה במחנה עבודה פזימיירי ליד קשפיצ'ה שבפולין שם עבד עבור הגרמנים בעבודות נגרות. לאחר מכן עבר למחנה ריכוז גרוסהוזה בפולין ,משם למחנה הריכוז בוכנוולד שבגרמניה ,אחר כך עבר להאנובר בגרמניה , שוב בוכנוולד ומשם עבר למחנה הריכוז פלוסנבורג שבפולין. ממחנה ריכוז זה הלך ברגל למחנה המוות דכאו ובמהלך הצעידה קיבל כדור בראש מהפצצה של האנגלים . כתוצאה מהפציעה היה לו שיתוק זמני בגוף שלמזלו חלף.
סבי שוחרר ע"י האמריקאים על יד ריגנסבורג בדרך לדכאו ב 23.4.1945.. בסיום המלחמה שקל סבי 36 ק"ג בלבד (מוזלמן היה הכינוי לאנשים מסוגו, מוזלמן - כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על-סף מוות מחמת רעב, תשישות והשלמה עם גורלו) ושכב
מספר חודשים בבית חולים בגרמניה בשל מצבו הבריאותי ותקפה אותו דלקת ריאות חריפה שהצריכה הוצאת מים מהריאות .
לאחר המלחמה חזר סבי לעירו אך לא פגש אף אחד מבני משפחתו : אביו ואימו, ארבעת אחיו דודיו ודודותיו נרצחו כולם במלחמה.
בגיל 24 נותר סבי לבדו בעולם.
בגרמניה, הצטרף סבי יחד עם סבתי אותה הכיר מאחר ולמדו באותו בית ספר לגרעין/קיבוץ השומר הצעיר ב- אושווגה ( (Eschwege . במקום זה עסקו בעבודות הגינה, גידלו חיות. שם יצחק למד וקיבל דיפלומה בנגרות. הם היו שם כשנתיים עד 1947 ושם נפגשו. משם עלו לארץ דרך איטליה. מכיוון והיו חלק מעלייה ב' שלא היתה לגאלית, חצו את הגבול לאיטליה, ברגל דרך האלפים, כמס' ימים.
ב- 8/5/1947 עלו באיזור גנואה איטליה על אוניית "התקווה" שהיו בה כ- 6000 איש (עפ"י האינטרנט כ- 1400 מעפילים). במקור זאת היתה אונייה שבדית. אחרי כשבוע וחצי האונייה נתפסה ע"י האנגלים שאסרו עלייה בלתי לגאלית. האנגלים השתלטו עלייה בלב ים אך נוסעיה לא וויתרו, התנגדו, קיבלו מכות, זרקו בקבוקי מולוטוב והיו פצועים בקרבנם. האנגלים הביאו אותם לחיפה ומשם נשלחו לקפריסין, שם שהו מ- 1947 ועד 1949. בקפריסין, התחתנו בחתונה שאורגנה ע"י הג'וינט. הטבעת היתה ממתכת וייתכן שהייתה עוברת בין החתונות השונות. טבעת אמיתית נקנתה רק מאוחר יותר. בקפריסין נולד ילד שלימים הפך להיות מפורסם – הזמר מייק ברנדט (שהתאבד). (ניתן לבקר במחנה המעפילים עתלית ושם להוציא מידע ממערכת המחשב עפ"י השם – פרניה/פרידה רוזנברג או יצחק רוזנברג ולראות אותם רשומים כמעפילים. אמנם שם האונייה הינו שונה, לא מובן מדוע).
בשנת 1949 עלו לארץ והגיעו לבאר יעקב למחנה עולים. רכושם היה דל מאוד. מעט בגדים. גרו בצריפים, שתי מיטות ברזל, שתי שמיכות, ו- 16 לירות סל קליטה. במחנה זה גרו שבועיים בערך עד שעברו לגור ב- אזור בבית ערבי שנעזב. הציעו להם לגור באזור ירושלים. אולם הם חשו מהמקום. בתחילה דיברו בפולנית, אידיש ובעזרת הידיים עד שלמדו את השפה. סבי סבל מאוד ממאורעות השואה ומיעט לדבר על התקופה . בערוב ימיו סבל מדמנציה וקשה היה לתקשר איתו. ב1.7.2009 נפטר סבי בגיל 88 . לסבי שני בנים ובת ו8 נכדים.
