נולד ב- 4 באפריל 1913, סבי היה בן 26 בתחילת המלחמה.
סבי נולד בפולין בעיירה מוסטי ויילקע. משפחתו של סבי גרה בבית פרטי יחד עם המשפחה של דוד שלו. לסבי היו 4 אחיות. הוריו סחרו בבדים וכשהיה צעיר הוא עזר להוריו בניהול העסק. משפחתו של סבי הייתה מאוד דתית, לכן הוא למד עם מורים פרטיים לימודי חול ומרב העיר לימודיי קודש. במהלך לימודיו הוא החל לחשוב על עליה לארץ. הוא וחבריו ערכו אסיפות, שאליהם הזמינו מרצים שהרצו על ארץ ישראל. הם ארגנו בית ספר לבנות ללמוד את השפה העברית, ו"קיבוץ הכשרה" בתור הכנה לעלייה לארץ.
בשנת 1939 החלה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין ונכנסו לעיירה שבה סבי גר, הם לקחו את הצעירים בכדי לעשות עבודות שחורות שונות. כעבור זמן קצר הרוסים הגיעו לעיירה, הם לקחו את סבי לעשות עבודות שונות ומאוחר יותר הוא גויס לצבא ונשלח לקורס מפקדים צעירים. לאחר שהקורס הסתיים החלה הפלישה הגרמנית לרוסיה וסבא עבר לחזית בתור רגם. הצבא הרוסי נסוג. תוך כדי נסיגה ערקו החיילים האוקראינים שהיו ביחידה עם סבא לכפרים. כתוצאה מכך הוחרם הנשק לחיילים שנשארו. החיילים הועמסו על קרונות להובלת בהמות. הדרך הייתה קשה. היה רעב, ורכבות הופצצו. חלק מדרכם הם עברו ברגל. לעתים הכפריים חילקו מזון לחיילים. הם נאלצו לשתות משלוליות ומדודי הקיטור של הרכבות בגלל מחסור במים. רוב המלחמה שהה סבא שמואל בסרטוב, עיר תעשייה על יד הנהר "וולגה". הוא עבד בחפירות ובחטיבת עצים. בשנת 1943, החל לעבוד כסבל. כשחזר לעיירה בסוף המלחמה התברר לו שכל היהודים בעיירה נרצחו מלבד שניים שהצליחו לשרוד. לאחר שהתברר לו מה קרה החליט לא לחזור לרוסיה.
לאחר המלחמה הוא עלה על אוניית המעפילים הבלתי לגאלית ווג'ווד. התנאים באוניה היו קשים. בדרכם לארץ הם נתגלו ע"י מטוסים בריטיים. שתי משחתות בריטיות נשלחו ללוות את האונייה. מכיוון שהאוניה הייתה במים נטרליים לאנגלים לא הייתה אפשרות להפיל את האונייה, ולאחר משא ומתן האונייה עגנה בישראל. הוא הגיע לארץ בשנת 1946. המעפילים נכלאו במחנה בעתלית, אך לאחר 10 ימים השתחררו. הוא וקבוצתו הובאו לקיבוץ ליד עתלית, "נווה- ים". הם גרו באוהלים על שפת הים.
סבי נישא לסבתי בשנת 1950 ברחוב בן יהודה שם אבי ואחיו נולדו. אבי התחתן עם אמי ולהם נולדו 3 ילדים, אחי שכיום בן 26, אחותי נשואה עם תינוק בת 29 ואני בת 17. מצד אחיו של אחי נולדו לו 3 ילדים שסיימו תיכון.
סבי עבד כמנהל סניף "קו אופ" עד שיצא לפנסיה. ב13 לאוקטובר 2007 סבי נפטר מזקנה ונקבר בבית הקברות ירקונים. שנים רבות לאחר שהדחיק את סיפורו מהשואה, התחיל לספר סבי לאבי את זיכרונותיו- הוא חזר לעיירה מוסטי וייקע בסוף המלחמה לחפש את משפחתו, זיכרונות ורכושם. השכנים לא חסכו ממנו שום פרט וסיפרו בצורה ישירה וכואבת כי לא נשאר ממשפחתו אף ניצול, הנאצים רצחו את כולם. בנוסף סבי סיפר כי יום למחרת שיערו הלבין מרוב כאב, טראומה וזעזוע.
לסבי ישנן כמה תמונות בודדות, באחת מהן תמונה של כל משפחתו, אחת רק של אמו וסבי לא הרשה לאף אחד לגעת בתמונות אלה ואנו מכבדים זאת עד היום.
