לברכה ולבעלה שרול
קסטלמאן היו 7 ילדים, רק אחד נותר בחיים, מוטיק'ה שהספיק לעלות לישראל והקים
משפחה. יוסי בן 25, הרש בן 23, בראנה בת 15 , מאיר, הבת הבכורה פרלה בת 28, ובעלה,
שלום ובנם פרידל בן 7. כולם נספו בשואה. בת נוספת, שרה נפטרה בזמן שילדה את בתה,
לפני המלחמה.
שרול הוכר לברכה,
שהייתה אישה יפה מאוד, בשידוך, כנהוג בזמנים אלה. מקורו של שרול הוא ברוסיה, היא,
מקורה ברומניה. הם גרו בבסרביה שהיתה בתחילה חלק מרוסיה, אך עברה לאחר מכן
לרומניה. שניהם נהגו באורח חיים דתי, הלכו לבית הכנסת באופן יום-יומי, ברכה חבשה
פיאה. ילדיהם היו פחות דתיים, אך הקפידו על המצוות.
שרול עסק במסחר.
ברכה נהגה לרקום.
ברכה הייתה אישה
נדיבה וטובת לב. למרות שלא היו עשירים תרמה את כל תכשיטיה על מנת לעזור לאחותה
ובעלה לצאת ממשבר כלכלי קשה בו היו נתונים.
למרות זאת, מזלה של
פרלה, בתה של ברכה, לא שפר עליה. לאחר
ביקור של אחות הקטנה, בראנה, בביתה היא ליוותה אותה אל הרכבת. לאחר שוידאה שבראנה
בסדר, ירדה מן הרכבת. בו בזמן החלה הרכבת לנוע, פרלה החליקה ורגליה נקטעו ע"י
להבי הגלגלים.
מצבו של שרול, אביה,
לא היה טוב בהרבה והוא סבל רבות מקשיים בשמיעה. כך מצא גם את מותו.
בבוקר פעולה כלשהי
של הצבא הגרמני בבירצב'ה צוו כל התושבים להישאר בבתיהם. שרול, היה כבר בדרכו לצאת
מביתו ולא ידע על האיסור. כשיצא מן הבית צעק לעברו בגרמנית, חייל גרמני
"עצור!", אך שרול שלא הבין ולא שמע, לא עצר ונורה.
ברכה, ילדיה ונכדה
נלקחו למסע רגלי ממושך על-פני מאות ק"מ, בקור, בגשם וברעב. כל זאת בליווי
שוטרים שנהגו להכותם ולהתעלל בהם. הם צעדו אל עבר מחנה בו הצטרפו לאלפי יהודים
נוספים, שחיכו למותם. פרלה שרגליה נקטעו התקשתה מאוד לעבור את המסע, מתה ראשונה
ככל הנראה.
מקום מגוריה של
המשפחה הוא בבריצ'בה שהייתה בתחילה חלק מאוקראינה אך עברה לרומניה כחלק מהסכמים
שונים שנכרתו לאחר מלה"ע ה-1.
כמו רוב יהודי
רומניה מתחילת עד כמחצית המאה ה-20, עסקו יהודי המקום בחקלאות.
בריט'בה הייתה עיירה
חקלאית, בה גודלו כבשים ועזים בשל שטחי המרעה הרבים.
ב-1924 עסקו 176
משפחות יהודיות בחקלאות. ב-1930 גרו 2,431 יהודים בבריצ'בה (הם היוו כמעט 90% מכלל
האוכלוסייה).
ההתיישבות הקרובה
לנהר הדניסטר (DNIESTER
RIBER)
מנעה מהיהודים רבים להימלט לברה"מ לפני הגעת הגרמנים לבריצ'בה ביולי 1941.
אלה שנותרו בבריצ'בה
מבחירה, או כאלה שנתפסו בזמן שניסו לברוח, גורשו למחנה הריכוז במוגילב,
טרנסניסטריה. שם, מצאו רובם את מותם.
לאחר המלחמה חזרו
מספר תריסרי משפחות יהודיות לבריצ'בה. אמנם, הם לא חזרו להתגורר שם, שכן השטח
הולאם לטובת ממשלת רומניה.
