סיפור חייםשל שבתאי גנדלמן:
נולד בשנת 1884 בעיר קטנה ששמה בריצני ברומניה. לאביו קראו חיים ולאמו רייזל. הוא נישא לסימה. כשהייתה אשתו בהריון החליטו לעבור לצ'רנוביץ. זו הייתה עיר גדולה שהייתה בה קהילה יהודית מפותחת. גרו בה כ 50,000 יהודים, שהיו כשליש מאוכלוסיית העיר. צ'רנוביץ הצטיינה בחיי תרבות מפותחים מאוד. שבתאי וסימה החליטו לעבור אליה משום שרצו לתת לילדיהם חינוך טוב, וחשבו שבבריצני לא יזכו הילדים לחינוך נאות.
בצ'רנוביץ' נולדו להם שלושה ילדים: ויקטור, מניה וברטה – שהיא סבתי (שחיה בירושלים). הם השתדלו להעניק לילדיהם חינוך טוב. הם גרו בבית גדול המוקף בשטח אדמה (מצב נדיר למשפחה יהודית) מחוץ לגטו היהודי. שבתאי אהב מאוד לקרוא ובביתו הייתה ספריה גדולה ומגוונת. שבתאי וסימה היו שניהם יהודים חילונים.
שבתאי היה בעל אופי יזמי, אם כי בדרך כלל לא הצליח כל כך בעסקיו. הוא היה אדם בעל מעוף שלא הצליח להפוך את חלומותיו למציאות. דוגמה אחת לכך היא היוזמה המיוחדת שלו: הוא ייסד את קו האוטובוס הראשון בצ'רנוביץ. תושבי העיר התלהבו מאוד מהחידוש, וסבתי מספרת שבכל פעם שעבר האוטובוס הם עמדו ומחאו כפיים, אבל לא קנו כרטיסים לנסוע בו. . .
יוזמה נוספת שלו שדווקא הצליחה הייתה בתחום החקלאות. בגינה הגדולה סביב ביתם הוא גידל עצי פרי והחל "להרכיב" עליהם עצי פרי אחרים. באותם ימים הרכבות בתחום החקלאות לא היו ידועות בכלל, ושילוב של שני פירות היה בגדר חידוש. השילובים החקלאיים שלו הצליחו, אבל בדיוק כשהחלו העצים לפרוח הגיעו הנאצים לצ'רנוביץ, לקחו את כל הפירות ובני הבית סולקו.
שבתאי אהב מאוד את סבי, משה ברש ז"ל, שהיה חבר של ברטה סבתי במשך שנים אחדות. בשנת 1941 פלשו הנאצים לצ'רנוביץ והודיעו מיד על חוקים המפלים יהודים. אז החליטו סבי וסבתי להתחתן במהירות: הנאצים הודיעו שכל מי שגר מחוץ לגטו יגורש למחנה עבודה ומי שגר בגטו יישאר. משפחת סבי, משפחת ברש, גרה בגטו. כדי להציל את סבתי מגירוש הם התחתנו מיד. החתונה שלהם הייתה מאוד עצובה. סבתי מספרת שכולם בכו בחתונה, אבל שבתאי אמר שהוא מקווה שבתו תינצל.
כמה ימים לאחר מכן נאספו כל היהודים שלא גרו בגטו בחצר העיר, ומשם נשלחו למחנה עבודה בטרנסניסטריה. היהודים נאלצו לסבול את האכזריות הנוראה גם של הגרמנים וגם של הרומנים. אמי מספרת שהרומנים שראו את היהודים מגורשים מן העיר עמדו בצד והרביצו להם עם מקלות. לסבי ולסבתי לא הייתה כל סימפטיה לעם הרומני.
בשנת 1941 (כנראה) מת סבא רבא שבתאי במחנה העבודה בטרנסניסטריה. התנאים במחנה היו בלתי אנושיים. האסירים עבדו בעבודות פרך מבוקר עד לילה, בקושי זכו לאכול, היה קור נוראי ותנאי התברואה במחנה היו איומים. שבתאי מת מטיפוס. משפחתו קיבלה הודעה שמת במתנה. ב"יד ושם" יש רשימות של אנשים שמתו במחנה העבודה בטרניסטריה ושמו מופיע ביניהם.
כל משפחתו של שבתאי ניצלה. אשתו ובתו מניה שהיו גם הן במחנה העבודה שרדו את המלחמה ועלו לארץ ישראל. סבתי גם ניצלה, הצליחה לברוח כמה פעמים לצד הסובייטי, וכך שרדה את המלחמה. בנם הבכור ויקטור נשלח עוד לפני המלחמה ללמוד רפואה בצרפת. הוא השלים את לימודיו - והיה רופא שטיפל בפצועים של תנועת ה"רזיסטאנס". הוא נשאר בצרפת, ושם הקים משפחה גדולה, וחי שם עד מותו.
