סיפורו של סבי בזמן תקופת המלחמה:
סבי אלימלך לאחר שנפרד ממשפחתו, ועלה לרכבת הגיע לרוסיה. שם התקבל ללימודים בביה"ס האווירונים, ובמקום זה התגייס לצבא הרוסי ליחידה הליאטית, נלחם בנאצים וכשנגמרה המלחמה הוא גילה שהוא נשאר לבד, משפחתו היחידה שנשארה לו הייתה בארץ ישראל אחיו שהיגר לפני המלחמה, לכן רצה לעלות לארץ באותה תקופה הבריטים ששלטו בארץ (המנדט הבריטי) לא נתנו לאוניות להיכנס לארץ. לפיכך, הניצולים שרצו לעלות החלו לבצע עליות לא חוקיות לארץ, סבי הגיע לאיטליה, באיטליה הנהיג את שביתת הרעב עם ניצולים נוספים כדי שהבריטים יתנו להם להיכנס לארץ, לאחר שביתת רעב של ימים , סבי עלה לפלסטינה ב -1946
משפחת רפפורט התגוררה בליטא בעירה ששמה ווילקומיר, הם היו משפחה מבוססת כלכלית אביו של סבי חיים אהרון היה סוחר, כמו גם בעל מפעל גרביים. אמו של סבי רכל הייתה עקרת בית. לסבי היו 4 אחים 3 אחים חורגים מנישואיו הראשונים של אביו –, שמואל- דוד, אריה וסולומון, אריה וסולומון עלו לארץ לפני תחילת המלחמה, סולומון לא הצליח להיכנס לארץ ולכן היגר לדרום אפריקה.
סבי אלימלך ואחיו צבי היו ילדיו של אהרון מנישואים שניים לאחר שאשתו הראשונה של אהרון נפתרה מסרטן.
בווילקומיר גם התגוררה המשפחה המורחבת סבים סבתות דודים אחיינים. כשפרצה המלחמה משפחתו של סבי ניסתה לברוח כולם רצו לרכבת שנסעה לכיוון רוסיה, אך אביו של סבי חיים היה אחרי ניתוח ברגליים ולא היה מסוגל לרוץ ואמר להם להמשיך לרוץ ולהינצל אך רכל ובניה- שמואל דוד וצבי נשארו איתם, סבי שהיה הצעיר ביותר המשיך לרוץ אל הרכבת והספיק לקפוץ עליה ברגע האחרון.
על הרכבת הזאת נפלה פצצה מההפגזות, אך למרות ההפצצה הרכבת המשיכה לנסוע וסבי שרד. בני משפחתו שראו את ההפצה חשבו שהוא מת. לאחר מכן, הנאצים לקחו את כל תושבי העיר שנשארו, הכו אותם ולקחו אותם אל היער הסמוך לעירה שם בתוך בור הוצאו להורג ברצח המוני של כל יהודי ווילקומיר בתאריך- 5\9\1941 . מקום הרצח המדויק אינו ידוע, אך קיימת אנדרטה המנציחה את רצח יהודי העיר ווילקומיר,ברצח זה נהרגו כל קרובי משפחתו של סבי שגם חיו בעיר ולפי מה שידוע לי הוא הניצול היחיד ממשפחתו , אחרי שנגמרה המלחמה הוא גילה שבני משפחתו נספו היגר לארץ, ושם נפגש עם אחיו (אריה) שהיגר לפני השואה לארץ. שם פגש את סבתי מלכה שהגיעה מעירק והקים משפחה. סבי נפטר לפני שנה ובקברו על המצבה ביקש להנציח גם את כל שאר בני משפחתו שנספו ולא זכו לקבורה מכובדת.
