אסתר גור אריה:
נולדה בשנת 1935 בפולין בעיר חוז'וב.
כאשר פרצה המלחמה ב-1939 נכנסו הגרמנים לפולין, ולאחר תקופה קצרה סולקה משפחתה של אסתר מביתם ורכושם הוחרם. הם הועברו לסוסנוביץ, שם היה להם בית, ובו הם גרו בצפיפות עם אמה של אסתר, אביה, אחותה הקטנה, סבתא, סבא, ואח של האם עם אשתו ובנו. כולם יחד חיו בשני חדרים.
בין 1940 ל- 1941 לאחר מיונים, נלקחו כולם, ומשפחתה של אסתר הצליחה להישאר יחד בגלל התעודות הטובות שנקנו ע"י הוריה ושעזרו להם להישאר יחד. הם עברו לגטו שרודולה. אביה של אסתר עבד בגטו בתור נהג משאית זבל, כך שיכל לצאת מהגטו וליצור קשרים עם חבריו הנוצרים שבחוז'וב.
ב-1942 נערך חיסול הגטו, אך כולם ידעו זאת שבועיים לפני בגלל השמועות. בגטו נערכו הרבה מיונים שבהם נלקחו ילדים, וכאשר נודע להוריה של אסתר על החיסול החליטה אמה לשלוח את אסתר ואחותה הקטנה למכריהם הנוצרים. חברתה הנוצרייה הסכימה להצעה מכיוון שלא היו לה ולבעלה ילדים. אך היא רצתה את אחותה הקטנה של אסתר בלבד, ואמה של אסתר סירבה לאפשרות זו, ולבסוף לא הייתה לאישה הנוצרייה ברירה והיא הסכימה לקחת את שתיהן. שבוע לפני חיסול הגטו הוציא האב את אסתר ואחותה בתוך משאית הזבל מהגטו ע"י כך שכיסה אותן בקרטונים שלא ישימו לב אליהן.
אסתר ואחותה התחבאות במרתף של החברה הנוצרייה של אימן במשך שבועיים על מנת שלא ימצאו אותן או יראו אותן ויתחילו לחשוד. אך בגלל שאחותה הקטנה חלתה הן נאלצו לעלות למעלה לבית כדי לטפל בה.
האישה הנוצרייה רצתה לגדל את אחותה הקטנה של אסתר מכיוון שהייתה יפה וצעירה, היא הייתה בטוחה כי אימן לא תחזור ולכן חיפשה לאסתר משפחה אחרת שתיקח אותה. כתוצאה מכך מצאה אסתר את עצמה עוברת ממשפחה למשפחה. לבסוף הגיעה אסתר לידיו של איכר שחיפש רועה. אסתר עזרה לו, בהתחלה טיפלה רק ב-8 פרות ואז יותר ויותר עבודות הועמסו עליה מה שהקשה עליה מאוד ועוד בגילה הצעיר של 9 שנים. האיכר אהב להשתכר, ובהייתו שיכור היכה את אסתר באכזריות בכל פעם שמשהו לא מצא חן בעיניו. יום אחד כאשר אסתר סחבה חלב למכירה, מעט ממנו נישפך בדרכה. בגלל ששקלו את החלב ורשמו על כרטיס מיוחד, ראה האיכר כי כמה ליטרים מהחלב חסרים והתאכזר אליה כל כך שאסתר הקטנה לא יכלה לסבול זאת יותר ואף חשבה על התאבדות ע"י רכבת. היא ניסתה לעמוד על המסילה ולחכות שהרכבת תפגע בה אבל היא לא הייתה מסוגלת לעשות זאת כאשר שמעה את הרכבת מתקרבת.
אסתר ישנה באסם ובלילות הייתה גונבת לעצמה אוכל, מכיוון שמה שהאכילו אותה לא הספיק בשבילה .
בשנת 1945 בדצמבר לפני חג המולד חלתה בכינמת וכל ראשה התכסה במוגלה ופצעים. האיכר חשב כי אסתר הייתה ילדה נוצרייה יתומה והרופא לא יכל לבדוק אותה כיוון שלא הייתה רשומה, לכן התקשר האיכר לנוצרייה שאסתר הייתה אצלה קודם לכן וביקש שתיקח אותה. אסתר נשארה אצל גיסתה של האישה הנוצרייה ובינואר שוחררה כאשר הרוסים נכנסו לחוז'וב. בסוף פברואר חזרה אמה של אסתר ממחנה העבודה לאישה הנוצרייה שלה נתנה את הבנות לשמירה. האישה התנגדה לתת את האחות הקטנה ואמה של אסתר תבעה אותה בבית המשפט, וכך הוחזרה אחותה של אסתר לאמה.
שלושתן נדדו מפולין לגרמניה ואז לצ'כיה, וב-1948 עלתה אסתר ארצה עם אחותה בעליית הנוער כאשר האם נשארה בצ'כיה ועלתה אחר כך. אסתר ואחותה הועברו למוסד ילדים בשם "עליה" בפתח תקווה עם כל שאר בני הנוער שעלו מפולין ומהאזור.
דוד גור אריה:
נולד ב-1929. גדל במשפחה מאוד שמרנית שהתה מחסידי גור. כשפרצה המלחמה היה דוד ב ן10. עד גיל 15 היה בגטו לודז' עם משפחתו ועבד שם במטבח, מכיוון שהיה חזק פיזית לגילו הצליח להגניב אוכל למשפחתו ולפרנס אותה. אביו (אריה) היה רב דתי שישב בישיבה, וכך בעצם דוד היה היחיד שפרנס את אימו, אביו ואחותו בגטו.
ב-1944 בחיסול גטו לודז' נשלחו הרוב לאושוויץ כולל משפחתו של דוד. שם באושוויץ נערך מיון בין נשים וגברים, ודוד הופרד עם אביו אריה מאימו ואחותו. הדבר המזעזע שראה לנגד עיניו היה המראה של אימו ואחותו הולכות לתאי הגז. דבר טראומטי נוסף, הוא המראה של אימו ואחותו ערומות, דבר שהיה בלתי ניתפס בשביל מישהו ממשפחה דתית ושמרנית ביותר. כל המראות האלה זעזעו את דוד עמוקות. אך למרות המראה הנורא של אחותו ואימו בהליכתן לקראת מותן, החליט דוד כי הוא ישרוד והודיע לאביו כי הוא מתכוון ללכת לעבוד ולעשות הכל על מנת לשרוד. לאחר המיון בין הגברים ונשים החל מיון בין הגברים הצעירים והזקנים. הזקנים נשלחו לתאי הגז, ודוד שניראה מבוגר לגילו והיה חזק פיזית התחזה לבן 18 וכך נילקח לעבודה.
אך אביו היה מבוגר ולכן הועמד בתור לתא הגז. דוד רצה להציל את אביו, ומכיוון שהיו הרבה אנשים והייתה מהומה, חמק דוד לתור וניסה להוציא את אביו משם. למזלם בצירוף מקרים מדהים הצליח דוד איכשהו למשוך את אביו מהתור ושניהם נשלחו לעבוד במכרות פחם בשלזיה בעיר גלייביץ. דוד ידע גרמנית מצוין וזה סייע לו להשיג עבודה כמשרת של החיילים הגרמנים. הוא צחצח את נעליהם וגיהץ את חולצותיהם, וכל זה בנוסף לעבודתו במכרות ששם עבד כפול גם בשביל אביו הזקן והחלש. בתמורה לעבודתו אצל החיילים קיבל אוכל, בנוסף למה שחילקו לכולם, ואף השיג סיגריות, וכל זה סייע לאביו לשרוד תקופה מסויימת. יום אחד קרתה לאביו תאונה, הוא נחתך באצבעו ונישלח לבית החולים. דוד ידע כי מבית החולים יאספו אותו ויובילו אותו אל מותו, ולכן דוד רצה לעזור לאביו וניסה לשכנע אותו לחזור איתו למכרה, ושכולם יעזרו לדוד לעבוד כפול גם בשביל אריה אביו. אך אריה התעקש להישאר בבית החולים מכיוון שהיה חלש וכה זקן ולא יכל לסבול את הזוועה הזאת יותר, וכך נילקח אריה עם החולים ומשאיר את דוד לגמרי לבד.
בסוף המלחמה השתחרשוחרר דוד ע"י הרוסים ועלה ארצה דרך סוכנות מיוחדת שהייתה ידועה באיסוף ילדים ארצה. הוא עלה עם עוד בני נוער והועבר לקיבוץ "קרית ענבים" (הנוער ה-5 שהגיע מגרמניה).
שם משפחתו היה שוורצברד (=זקן שחור) ושינה אותו לגור אריה לזכר אביו.
