מרד טרבלינקה
סבי יצחק שורצמן ז״ל היה במחנה ההשמדה טרבלינקה, וניצל. סבא לא רצה אף פעם לדבר על אותה תקופה, וזה רק מה שסיפר לכן לא אוכל לעשות את העבודה עליו אז בחרתי לכתוב עבודה על המרד שהתחולל בתוך המחנה ולהנציח את האנשים שמתו בעקבות המרד.
מחנה ההשמדה הוקם באביב 1942 ליד מחנה העונשין והעבודה טרבלינקה, שפעל קודם לכן,
לבניית המחנה נוצל כוח עבודה של אסירי מחנה העונשין טרבלינקה, .שייעודו של המחנה החדש הוסתר מהם
בסך הכל נרצחו בטרבלינקה 845,000 יהודים מכל שטחי פולין (בתוכם אלפים רבים של יהודים מגרמניה ,אוסטריה, סלובקיה וצ'כיה שגורשו קודם לגטאות פולין ומשם לטרבלינקה). כן הושמדו בטרבלינקה עוד 26,000 יהודים שנשלחו ישירות מארצות אחרות – מצ'כוסלובקיה, מבולגריה ומיוון.
מלבד היהודים הושמדו בטרבלינקה גם כמה אלפי צוענים וכמה מאות פולנים. אומדן כל הנספים בטרבלינקה נע בין 870,000-880,000 בני אדם, כ- 99.5 אחוזים מהם– יהודים.
תחילת המרידות בטרבלינקה
על-אף אמצעי ההטעיה של הנאצים ועל-אף האימה שהוטלה על המובאים למחנה, אירעו כמה מקרי התנגדות פעילה. באחת הפעמים הובילו מספר יהודים מגרודנו להשמדה, אך אחדים מהם סירבו להיכנס ל"מקלחות המוות"; אחד מהם אף הטיל רימון יד לעבר השומרים האוקראינים. מיד נפתחה אש קטלנית, והיהודים נהדפו על בגדיהם לתאי הגזים.
לבד מהצוות הנאצי הועסקו בטרבלינקה כ-1,500 גברים יהודים, רובם בשירותים המנהליים, אך כ-200-500 מהם הועסקו בתאי-הגזים. הללו ידעו את המצפה להם וב-10 בספטמבר 1942 דקר אחד מעובדי-הכפייה, מאיר ברלינר, את איש האס אס, מקס בילא. ב-20 באוקטובר 1942 הצליח האסיר יעקובוביץ' לעבור את גדר התיל ולהגיע לוורשה.
המרד הגדול בטרבלינקה
ב-2 באוגוסט 1943 פרץ במחנה ההשמדה טרבלינקה מרד מזוין של אסירים. מעטים מהאסירים ששרדו באותה תקופה, רובם מועסקים ב"פלוגות המיוחדות" ובעבודות אחרות במחנה, הצליחו לאחר עיכוב ממושך לחדור למאגר הנשק של המחנה, תוך ניצול חופש התנועה המוגבל, שניתן להם לצורך מילוי תפקידם.
המחתרת המורדת כללה אסירים משני חלקי המחנה – המחנה הראשי ו"אזור ההשמדה". בראש המחתרת מ"אזור ההשמדה" עמד ז'יאלו בלוך, שהיה קצין יהודי בצבא צ'כוסלובקיה. המורדים, אשר בראשם עמד ד"ר חורונזיצקי, הוציאו ממחסן הנשק כמה עשרות רובים, תחמושת ורימוני יד.
מטרת המתקוממים הייתה הריסת מתקני ההשמדה ונקמת דם. בצהרי אותו יום גורלי ניתקו המורדים את חוטי הטלפון, הציתו את תאי הגזים ומבנים אחרים, כולל מחסן הנשק שהתפוצץ על תוכנו, ובמעט הנשק שהצליחו לגייס התקיפו את הגרמנים והאוקראינים. המורדים הרגו כמה מאנשי הסגל, תפסו מהשומרים ההרוגים נשק נוסף, וניסו לברוח מן המחנה תוך כדי חילופי ירי.
רובם המכריע של המורדים נהרגו ביריות השומרים, אך חלק מן הבורחים הצליחו להימלט מן הרודפים, ביניהם שמואל ווילנברג, שהיה בין מארגני המרד, ופרסם את זיכרונותיו בספר "המרד בטרבלינקה".
במרידה נשרף רוב המחנה, שהיה ברובו בנוי עץ, פרט לתאי הגזים. כ-200 אסירים הצליחו לברוח מטרבלינקה הבוערת. ממספר זה שרדו עם השחרור רק 70 אסירים – הנותרים נהרגו מיריות השומרים ותגבורות של כוחות הביטחון, שהוזעקו לאזור ופתחו במרדף ובסריקות.
מבין האסירים שנותרו במקום, חלקם הוצאו להורג וחלקם הועסקו בפירוק המבנים והגדרות של המחנה ובטשטוש עקבות הפשעים שנעשו במקום. לאחר סיום עבודתם - נורו כולם. שטח המחנה נחרש, נזרע וניטעו בו עצים; הוקמה במקום חווה חקלאית ויושבו בה איכרים אוקראינים על-מנת להסתיר את ההשמדה.
