דף לכבוד / לזכר
שם מלא : שמואל מורדקוביץ .
תאריך לידה : 05.03.1933
מקום לידה : פירז'אנוב , פולין .
מקום מגורים לפני המלחמה : פירנז'אוב , פולין .
מקום מגורים במהלך המלחמה : אוקראינה וברית המועצות .
מקום מגורים לאחר המלחמה : ישראל .
שמואל מורדקוביץ נולד בשנת 1933 לאבא חייט ולאימא בעלת מכולת
"עד פרוץ המלחמה (גיל 6) היו לי חיים טובים "
עם כניסת הגרמנים לעיר מגוריו של סבי נלקחו כל גברי העיירה,
וביניהם אביו של סבי ושני דודיו , ומאז לא נודע מה עלה בגורלם.
לאחר מספר ימים כשניסתה המשפחה להמשיך ב"שגרה" ברחה מהחצר הפרה של הדודים, ומיד עקבו אחריה סבי ובני משפחה נוספים.
הפרה הובילה אותם למקום, שבו היו הגופות הדקורות של בני המשפחה. הפרה ליקקה את פני אביו של סבי (ילד בן 6) ומיד לאחר מכן ארזה המשפחה (סבי , אחיו , אמו , דודתו ששת ילדיה וסבתו) מזוודות וברחה בעזרת עגלה רתומה לסוס ליער הסמוך.
ביער אסף סבי את גופת אביו וגופות הדודים, העמיסן על העגלה ורכבו לבית הקברות הקרוב.
בבית הקברות חפרו בור, ושם הבחין סבי, כי בטנו של אביו נפוחה (מהדקירות) ונזכר איך היה פותח את החגורה אחרי ארוחות גדולות, וכך עשה: פתח את חגורת המכנס של אביו המת, גלגל את גופת אביו לבור שנחפר וכיסה אותה באדמה.
סבי סיפר שבעקבות הכאוס ששרר אבד הקשר עם משפחתו מצד אביו עד היום הוא רואה בחלומות את אביו ומרגיש כי "נטש" אותו בפולין בידי הנאצים
המשפחה הובלה ברכבת לאוקראינה.
בזמן ההליכות ממקום למקום החזיקו סבי ואחיו את סבתם על ידיהם; , 4להזכירכם, מדובר בילדים בני 6 ו-
בדרך חלה סבי בדלקת ראות קשה ורופא קבע כי לא ישרוד,
אך רופא יהודי צדיק הצליח לרפא את סבי בעזרת הטמנת כדור בתוך קציצה ( הכדור היה מר מדי לבליעה) ובכך הציל הרופא היהודי את חייו.
בנוסף לכך לפני ההגעה למחנה נדרש סבי להחליט האם הוא ומשפחתו מעוניינים בתעודות זהות רוסיות (ילד בן 6). סבי הקשיב לעצתו של יהודי שנקלע למקום ולקח תעודות זהות רוסיות לו ולמשפחתו.
כשהגיעו למחנה היה מחסור חמור באוכל , ורק פעם בשבוע חילקו כיכר לחם לאדם, ומכיוון שלא ניתן להתקיים על כמות כזו של מזון נהגו סבי ואחיו להגיע לאתר קבלת הלחם, להחליף בגדים ולהכניס מספר אבנים לנעליים ובכך להגביה את עצמם ולהיכנס שוב לתור.
כך הצליחו האחים להאכיל גם את אמם. במידה והיו נתפסים היו מקבלים מכות.
המחנה עצמו היה מוקף גדר ובשטח זה לא היה כלום. לכן בלילות ישנה
המשפחה על האדמה בקור המקפיא.
לאחר התקופה הקשה ועם פלישתם של הנאצים, הוכנסו שוב לרכבות.
במהלך תקופת הנסיעה המזון העיקרי היה תפוחי אדמה , אך לא הייתה דרך לבשלם. לכן אלתר סבי סיר ובכל עצירה היה אוסף זרדים ומבשל את תפוחי האדמה
כל פעם לפני התחלת נסיעת הרכבת נשמע צליל.
בוקר אחד בזמן שסבי התחיל לבשל - החלה הרכבת לנוע. סבי זרק את הסיר לתוך הרכבת , ובמזל הצליח לתפוס את סולם הרכבת.
כך עמד יום שלם ללא מים אוכל (בגיל 7) על סולם הרכבת עד לעצירתה של הרכבת בערב.
בהגיעם לרוסיה עם תעודות הזהות הרוסיות זכו לבית בקולחוז.
קולחוז הוא בית עם חלקת אדמה לגידול עצמי של יבול, מעין מושב.
בקולחוז הלך סבי לבית ספר ולמד.
יום אחד ביקשו בבית הספר להביא אוכל כדי לעזור לחיילים בשדה הקרב.
למרבה המזל סבי גידל ירקות , והייתה לו דלעת אחת ענקית. גלגל אותה
לבית הספר ותרם אותה.
בימי שבת היה הולך עשרה קילומטרים בשלג , בהיותו בן שמונה בלבד , לשוק ושם סחר במזון , ובכך היה עוזר לכלכלת הבית. .
לאחר מכן עברו עיר ושם מצאו מקלט אצל בעל אסם.
באחד הבקרים יצא בעל האסם וסבי עקב אחריו. בהגיעם לאסם הזיז הבחור את החציר ופתח מקלט אשר היה מוסתר היטב.
כשעזב בעל האסם פינה סבי את החציר, נכנס למקלט ומצא חביות בהן היה נהג בעל האסם להחמיץ ירקות.
המשפחה נהגה לבשל סרפדים במים- בהיות הסרפדים טובים לבריאות השיניים.
בזכות זה עד היום בהיותו בן - 84 נמצאות בפיו שיניו המקוריות ולא שיניים תותבות.
סבי נהג לדלל במים את המעט שמצא ובכך הגדיל את מנות המזון למשפחה.
בסוף המלחמה חזרה המשפחה לפולין. בהמשך עלו סבי ואחיו על האנייה "אקסודוס", בה הפליגו לארץ בצפיפות רבה , אך האנגלים תפסו אותם ושלחו אותם לצרפת. בצרפת סירבו לרדת ונשלחו לגרמניה. רק לאחר קום המדינה יצאו לארץ ישראל.
בארץ נפרד מאחיו ונשלח לפנימייה .
לאחר שנים התאחד עם אחיו ועם אמו, אשר הגיעה מאירופה , וגרו יחד בעפולה עלית.
סבי שירת בגבעתי ולאחר מכן עבד בבית החולים בעפולה; התחתן והקים משפחה. לטענתו, אנחנו הפרס שלו על הניצחון במלחמה. .