סיפורו של יוסף מסטבוים:
סבי נולד בקרניצה שבפולין ,ביולי 1924 ב-1939 נכנסו הגרמנים לפולין ולאחר 3 ימים התחילו ל"טפל" ביהודים.הרביצו לילדים וגילחו לרבנים את זקניהם.זמן קצר לאחת מכן הכניסו חוקים שאסור ליהודים ללכת על המדרכה ובשעה 6 נכנס עוצר שאסור ללכת בחוץ.לאחר השעה 6 אסור היה להדליק אור בבתים של יהודים,ולכן במטרה להדליק אור היו מכסים את החלונות בניירות שחורים.במידה וחייל גרמני היה רואה קצה אור דרך חלון,היה יורה בחלון.בנוסף הוכרחו היהודים ללכת עם תלאי של מגן דוד על אמתם. יום אחד השליחו פולנים צואה רבה על תמונה של היטלר ושהיהודים ראו את זה ניקו זאת בפחד שיראו את זה הנאצים ויהרגו אותם.
(שנת 1940) –להוריו של סבי היה חנות כלבו גדולה ויום אחד הגרמנים נכנסו ואמרו שמהרגע החנות שלהם וכל הסחורה שייכת להם.הם דרשו שמישהו מהמשפחה יבוא איתם לספור את הסחורה ולהעריך את שוויה.סבי נשלח לעשות זאת,ובסופה של הספירה נתנו לו קבלה כאילו שילמו על הסחורה.לאחר כמה ימים נדרש סבי להתייצב בבית בריאות "דום סדרויוב"-שהתגלה כמפקדת הגסטפו באזור. שם נתנו לו סחורה שלא משמשת אותם או סחורה שהרסו ולא רצו.
במרץ 1940 נאסר על משפחות יהודיות לגור בקרניצה ,שהייתה עיריית נופש, וסבי ומשפחתו עברו לגריבוף.אמו השכירה חדר אחד אצל משפחה גויה.הגרמנים דרשו שכל היהודים מעל גיל 18 ילכו לעבוד.סבי,שהיה רק בן 16,החליט ללכת במקום אביו,והציג את עצמו בעבודות אלה כאביו.הוא נדרש לעבוד בנוביסוץ לתקן כבישים.לאחר העבודה היה מותר לנסוע הביתה,בתנאי שהתייצבו חזרה בבוקר למחרת,וכך היה למספר חודשים. באותו הזמן ,עצרו את אבא של סבי והוא נדרש ללכת לבית הסוהר,שמה היה בתא קטן עם 3 פולנים אנטישמיים,שלא נתנו לו לשבת או לשכב,ושלושה ימים נדרש לעמוד,עד שהגיע הרכבת שלאוושויץ.
סבי ליווה אביו לרכבת ביחד עם חייל גרמני וחייל פולני.אביו של סבי ביקש שהלוואי שיהרגו אותו במקום ברגע הזה כדי שסבי יוכל להעביר אותו לקבר ישראל.מאז לא ראה אותו שוב. בשנת 1942 לקחו מהסביבה את כל היהודים ואספו אותם ליד הדנובה.שם הפרידו נשים,ילדים זקנים וגברים.המחנה שסבי עבד בו הורשה להשאיר אצלו 50 יהודים,וכל השאר יועברו להשמדה.סבי לא נבחר להיות בן ה50,אך למזלו ,מנהל העבודה דרש מהנאצים עוד 10 גברים,וכך הצליח להינצל.
משם לקחו את כל 60 הגברים לגטן טרנוב.בגטו טרנוב לא היה מקום ,אך סבי זכר שיש משפ' מילר בטרנוב(משפחה מצד אמו),סבי חיפש ומצא את משפ' מילר ,הציג את עצמו והם נתנו לו מקום איתם.בבית גרו משפ' מילר ומשפ' גריי אשר היה להם חנות של אוכל,והגויים היו מבריחים להם אוכל מבחוץ במהלך הלילה,ומוכרים אותו במהלך היום.סבי עזר להעביר את הסחורות בלילות,עד שמישהו הלשין על משפ גריי.באותו יום גרונוב,שהיה ראש הגסטפו בטרנוב נכנס לגטו בכרכרה גדולה ומפוארת עם סוסים,ומעל הכרכרה הייתה בחורה יהודיה בת 18-19.גורנוב הכניס אותה לגטו ואמר שתפס אותה עם ניירות מזויפים,דרש ממנה לשכב על הברכיים וירה לה שני כדורים בראש,דבר ששימש לאזהרה בפניי כל תושבי הגטו.את הגופה ,ככל הגופות היו שמים בכרכרות שבהן היו נוהגים למכור קרח,כדי שלא יסריחו ,כי א ניתן היה למצוא מקום קבורה הולם. לאחר כמה ימים נכנס גרונוב וחייל נאצי לגטו ונכנס לחנות של משפ גריי(שהייתה מתחת לבית), וסבי התחבא בנתיים בבוידעם.שגרונוב נכנס הוא לקח את כל הסחורה,והחייל ביקש מגברת גריי לרדת במדרגות,ואז ירה בה,וכך עשה גם עם בעלה. לאחר כמה ימים ציוו חיילים נאצים מסבי להעלות מכונת דפוס למשאית.לאחר שעשה זאת,העלו אף אותו למשאית וכך הגיע לפלשוב.שם,לראש הגסטפו קראו גטס,ושהגיעו אמר שאם למישהו מבין היהודים יש איזשהוא רכוש להוציא אותו ומיד,ולא יתלו אותו והצביע על הגופות התלויות.לאחר מכן חילקו את המדים. סבי עבד ביחד עם עוד 10 אנשים בבניית צריפים.מאוחריהם היה מקום שנקרא "ההר המקולל" בגלל ששמה היו רוצחים את יהודי הסביבה בקברי אחים.יום אחד הגיעה משאית ועליה 90 יהודים.אך גטס רצה שהמספר יהיה עגול ויעלה ל100.הנאצים לקחו את 10 היהודים שעסקו בבניית הצריפים,ביניהם סבי וביקשו מהם להביא מריצות לבגדי היהודים.אך בדרכם לשם,ראה סבי ש90 היהודים עדיין חיים, מה שהיה נחשב לדבר מוזר,כי את הבגדים היו אוספים בדר"כ לאחר הרצח.סבי מתאר שהרגיש כאילו נותנים לו סכין בלב,ומזהירים אותו לא ללכת.הוא אמר לחברו שלדעתו עומדים להרוג אותם,אך אף אחד לא הקשיב לו.סבי לקח את המריצה הצידה וברח למחסן עץ ושירד הלילה יצא מהמחסן ונכנס לצריף המגורים.שנכנס גילה שאכן לפי חששותיו,10 חבריו שהלכו איתו נרצחו. בפלשוב היה בית קברות יהודי בן 800 שנה,והגרמנים הוציאו את המצבות והפכו אותם למדרכות.תפקידו החדש של סבי היה לאסוף חול מבית הקברות.יחד עם החול הוציאו את הגופות,ולכל גופה היה גרמני שבודק אם יש לה שיני זהב וכל יום היה יוצא עם קופסא גדולה של שיני זהב.בלילה,כאשר הגרמני הלך,סבי וחבריו היו קוברים חזרה את הגופות. אחרי פלשוב סבי הועבר לצ'נסטוחובה שמה היה בית חרושת לכדורים.שמה היה סבי שנה,מעל 12 שעות עבודה ביום,וכל יום קיבלו 100 גרם לחם.פעם אחת סבי ניסה לגנוב תפוח אדמה וקיבל 39 מלקות.
ב1 לינואר 1945 העבירו את סבי לבוכנוואלד ושם היה כמה שבועות ועבד בסחיבת אבנים הלוך ושוב,ללא שום מטרה ואז הועבר למחנה דורה ל3 שבועות.משם הועבר למחנה סמפדה רוטלברודה שהיה מחנה עבודה קטן באזור הררי.הגרמנים רצו לעשות חורים להרים כדי להחביא שם נשק, והיהודים חפרו חורים אלו.בבוקר, נתנו להן "קפה"-מים עם חיטה שרופה ו100 גרם לחם.באותו הזמן התחילו להגיע השמועות על המלחמה.בחודש אפריל הביאו את סבי למפקד(תחילת צעדת המוות) של כל המחנות האזור ונתנו לכל אחד 250 גרם לחם ואמרו שזה לשלושה ימים,למרות שגם לאחר שלושה ימים לא קיבלו כלום.לגרמנים היה מטבח שדה,שתפקיד היהודים היה בין היתר לסחוב אותו,כמו סוסים רתומים לעגלה.בלילות היו ישנים ביערות,ומי שלא קם בבוקר קיבל כדור בראש.סבי הצליח לגנוב מהמטבח קצת חיטה שרופה,שאותו חלק עם חברו וככה שניהם הצליחו לשרוד במשך שלושה שבועות,אז הגיעה פקודה מהצלב האדום שאסור להרוג יותר שעוד 5 קילומטרים יש מחנה של הצלב האדום.בדרך,ראו סבי וחבריו ביצה,ומיהרו לשתות ממנה,ולאחר שלא שתו ימים רבים.שהגיעו למחנה הצלב האדום חילק חבילות אוכל גדולות,אך כל מי שמיהר לאכול הרבה מת שגופו לא יכל להכיל את מה שאכל.שאוכל זה נגמר ,אכל סבי מאוכל החזירים בדירים.
לאחר שהרגיש יותר טוב,חזר חזרה עם אופניים לקרניצה,וראה שכל משפחתו איננה.אז נסע עם הגוינט ברחבי אירופה,עד שהגיע לקפריסין ומשם לארץ.
סבי אומר:"אי אפשר לסיים את הסיפורים האלה אף פעם,וזה הוא רק חלק קטן.כל יום היה שנה של פחדים ,פחד מכל תזוזה ומכל רגע,שאולי חסר לגרמנים מישהו לרצוח."
