פרויקט הנצחה
רגינה רבקה יעקב
הקרבה: סבתא של סבתא
תאריך לידה: 1880
תאריך פטירה: 1945
מקום לידה: רומניה טרנסילבניה
עיסוק: בעלת בית מרזח (פאב)
מקום המגורים: שימלאול סילבניה שבטרנסילבניה
מקום הרצח: אושוויץ 1945
רגינה רבקה יעקב היא סבתא של סבתא שלי. רגינה נולדה ב-1880 בטרנסילבניה והיו לה שתי בנות ובן.
הבת הקטנה נפטרה בגיל חמש מהמחלה סקרלטינה.
אמא של סבתא שקראו לה מרגרטה מלכה, הייתה הבת הבכורה, והבן שמו היה ארנסט יחזקאל.
סבתא של סבתא, רגינה, הייתה בעלת בית מרזח למרות שהייתה אישה דתייה.
כשאמא של סבתא שלי הייתה בת שש עזב אבא שלה לארה"ב כדי לחפש עבודה. הוא כתב מכתבים לבנו, אחיה של אמא של סבתא, בזמן שהיה שם על כך שהוא רוצה שיבוא אליו לארה"ב. אך כעבור כמה זמן אבד הקשר איתו והוא נעלם.
בטרנסילבניה גרו סבתא שלי והוריה. סבתא של סבתא, רגינה, הייתה שומרת עליה מפני שאמא שלה, שהייתה בעלת סלון לתפירה עבדה במשך היום.
כשסבתא שלי הייתה בת שנתיים מצא אביה עבודה בבוקרשט, והיא והוריה עברו לבוקרשט, כך הם ניצלו ולא נשלחו לאושוויץ.
כשסבתי והוריה עזבו לבוקרשט סבתא שלה, רגינה, הייתה עצובה מאד וסבתא שלי אמרה לה כדי לנחם אותה "אל תבכי סבתא כי אנחנו עוד מעט חוזרים".
פעם אחת בא לבוקרשט אחיה של אמא של סבתי, ארנסט, לבקר את אחותו. אמא של סבתא התחננה בפניו שישאר בבוקרשט ולא יחזור לטרנסילבניה, כי היה מסוכן שם ליהודים, אך הוא סירב להישאר כי אמר שלא ינטוש את אמו, ולכן הוא חזר.
זאת הייתה הפעם האחרונה שסבתי ראתה אותו. אחרי שחזר הוא נלקח יחד עם אמו (סבתא של סבתא שלי), ועם כל שאר משפחתה של סבתא של סבתי לאושוויץ. כאשר החלו הטרנספורטים לאושוויץ סבתא של סבתא שלי שלחה מברק לבתה, אמה של סבתי, שנכתב בו בהונגרית, בצורה משובשת, שהם לא יהיו פה כי הם נוסעים.
גם בני משפחתה של סבתי מצד אביה, שחיו בטרנסילבניה, נלקחו לאושוויץ ורק בודדים מהם שרדו.
