EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
ארטור שמילוביץ
-
יוצר הדף: ליאור האוזר קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

ארטור שמילוביץ ז"ל

סבא רבא שלי- ארטור נולד בעיר יאסי שברומניה, היו לו 3 אחיות והוא היה הילד השני.

סבי סיים יסודי ולמד שנה בתיכון עד 1941- בשנה זו הנאצים הגיעו לרומניה, וסבי "נזרק" מהתיכון בגלל היותו יהודי. אחריי שהוצא מבית ספר סבי נישאר בבית ללא מעשה, עד שיום אחד ביוני הגיעו הנאצים ליאסי והוציאו את כל היהודים מביתם לחצר המשטרה. סבי סיפר שהייה שם הרבה רעש וצעקות, הגרמנים אמרו  ליהודים להסתדר בטור וחילקו לחלקם נייר "חופש"  ולחלק לא- אלה שלא קיבלו נייר נלקחו, סבי ומשפחתו קיבלו נייר והשתחררו לביתם. הם חזרו לביתם ולאחר כחצי שעה הגיעו חיילים רומנים  ולקחו אותם לנחל אכזב, אביו של ארטור נתן לחייל אחד כסף כדי שישחרר את בנו (סבי), ואמר לו לרוץ מהר הביתה ולא לעצור. מאז אותו היום סבי לא ראה יותר את אביו ודוד שלו, עד היום מקום קבורתם לא ידוע, כנראה שהחייל ירה בהם. במקום  מגוריו לא היה מחנה ריכוז או השמדה, אך היו לוקחים את היהודים ומסיעים אותם הלוך חזור בקרונות צפופים ללא אוכל ומים עד שהיו מתים, אך למרבה המזל את סבי ומשפחתו לא לקחו לשם.

יום אחד שסבי יצא מביתו תפסו אותו חיילים ברחוב ולקחו אותו לעבוד, הביאו לו עגלה וסוס והורו לו לפנות את הזבל מהבתים. לא היה לו אוכל אז הוא פינה ממסעדות זבל בתמורה למזון, פעם אחת תפסו אותו עושה זאת והרביצו לו אבל הוא שם כרית מתחת לחולצה כדי שלא יכאב לו. ככה חי סבי עד שנת 1943 שהגרמנים החלו להפסיד במלחמה, למשפחתו היה מרתף יינות גדול ושם הם התחבאו שרומניה הופצצה על ידי הרוסים. בשנת 1944 הסתיימה המלחמה ברומניה וסבי הלך להכשרה בשביל שיוכל לעלות לפלשתינה (ארץ ישראל), ההכשרה נמשכה כשנה, ואחריה בשנת 1946סבי עלה על אוניית המעפילים "מקס נורדאו".  כשהגיע לארץ האנגלים תפסו אותו והוא נלקח למחנה סגור של מעפילים בעתלית, כשיצא ממחנה המעפילים עבר לקיבוץ "שמיר" שבגליל העליון, שם גר שנה ומשם עבר לרחובות. ברחובות לקחו אותו לקיבוץ "נגבה" עם עוד עשרה אנשים להילחם במצרים, סבי חי שם כמה חודשים ואז חזר לרחובות. בהמשך הועבר לשטח שבו נימצא כיום קיבוץ "זיקים" שאותו הקים סבי עם קבוצה של אנשים- בקיבוץ סבי נשלח לעבוד ברפת בחליבת הפרות. ב"זיקים" סבי הכיר את עדנה (סבתא רבא שלי) והם התחתנו באשקלון בשנת 1951, לא היה להם עשרה אנשים למניין, אז סבי קרא לאנשים מהרחוב לבוא כדי להשלים להם מניין. בשנת 1952 הם עזבו את "זיקים" ועברו לכפר אתא, שם גרו במעברה, לאחר  מכן הם עברו לבית שהמדינה נתנה להם ביחד עם הוריה של סבתי ושם נולדה להם סבתי מיכל, וסבי החל לעבוד ב"מפעל אתא" בהכנת החוטים. כעבור עשרה שנים הם עברו לבית ברחוב חנקין בקריית אתא בו גרו עד סוף חייהם. סבי נפטר לפניי כשלוש שנים בגיל 88,כחודשיים לאחר שסבתי נפטרה והשאירו אחריהם מורשת של שתי בנות, שבעה נכדים, ושישה נינים.

 

 

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text