סיפור חיים
בנימין לשנו:
משפחת לשנו הייתה משפחה שורשית בפולין ואנשיה היו מפורסמים בפולין בזכות
עיסוקם במקצועות תרבותיים. אחדים היו סופרים ואחרים מראשי הקהילה. יש לזכור כי
לקהילה באותה עת הייתה חשיבות רבה גם בתחום החיים הפנים-יהודיים וביניהם היו בעלי
תפקידים מכובדים בבתי כנסת ובכל הקשור לחיים היהודיים של הקהילה וכן בייצוג הקהילה
מול השלטון המרכזי.
סבי נולד בפולין בעיירה טארצ'ין לפני 102 שנה בתאריך 15/7/1914.
החיים של סבי לפני המלחמה היו חיים רגילים, אף שאביו נהרג במלחמת העולם הראשונה כאשר
נלחם כנגד צבא רוסיה.
יחד עם אחיו הבכור למדו ב"חדר" : יהדות,
עברית, ולימודים כלליים. חיי החברה שלהם היו מגוונים, והיו להם חברים הן יהודים
והן גויים. ילדותם הייתה ילדות רגילה עם כל מעשי השובבות שמשתמעים מכך. האווירה
בעיירה הייתה שמחה ומלאת חיים.
למשפחה היה בית מלאכה לייצור כובעים ובו עבדו כל בני המשפחה. בית המלאכה היה עסק
קטן בתוך הבית, שפרנס בכבוד את כל המשפחה. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה חשו
היהודים בעיירתו של סבי ברעה המתרחשת ובאה. ככל שנקפו השנים גמלה בליבו המחשבה כי
עליו לעזוב את העיירה ולברוח לכיוון מזרח. הוא ניסה לשכנע את אמו, אחותו ואחיו שיינטשו
את כל מה שהם מכירים: את ביתם, את עיירתם, ואת בית המלאכה אשר היה מקור הפרנסה העיקרי
למשפחה. לנשים באותה עת היה קשה לעזוב את מקום מגוריהן, הן בגלל בעיות קיומיות
כגון פרנסה והן בשל בעיות דתיות, שכן במנוסה קשה לקיים את מצוות הדת. משפחתו סירבה
לעזוב את העיירה והם נשארו שם עד שהחלו הפרעות ביהודים.
עם התגברות לחץ הנאצים והגזרות הנוקשות שהוטלו על היהודים ברחבי פולין נפרדו סבי
ואחיו מאמם ומאחותם והחלו במנוסתם מזרחה. באותה עת החלה מלחמת העולם השנייה.
במהלך מנוסתם ובהיותו בן 25 הצטרפו ללוחמים הפרטיזנים ביערות בריה"מ ונלחמו
כנגד הנאצים.
החיים כפרטיזן היו חיים לא קלים ואי ודאות כבדה שררה תמיד. מצד אחד הלחימה בחורף
הרוסי הייתה קשה מאוד: המחסור בכלי נשק, מפקדים וחיילים ובנוסף לכך בציוד מינימלי של לבוש חם ונעלים וכן מחסור
חמור במזון ושתייה ,אשר עוד יותר הקשו על חייהם כפרטיזנים. ניתוקם מיתר בני המשפחה אשר לא ידעו מה עלה בגורלם גם
הוא היקשה והיה קושי לבצע את קיום המצוות אשר בהן האמין.
סיפור שתמיד סיפר סבי לאבי היה אודות ליל חג הפסח וקריאת ההגדה תוך כדי לחימה היות
ולא היו להם הגדות כתבו הלוחמים היהודים את ההגדה על האדמה בעזרת ענף של עץ וכאשר נכנס
ליל הסדר הם קראו את ההגדה מתוך מה שכתבו מזיכרונם על האדמה.
תוך כדי מנוסתם ולחימתם של סבי ואחיו נפרדו דרכיהם.
אבי הגיע למזרח בריה"מ לאזור אפגניסטן ושם התגורר במשך כשלוש שנים אצל משפחה
יהודית עד תום מלחמת העולם השנייה ושחרור היהודים מהגטאות. לאחר מכן התארגנה קבוצת
יהודים במקום ובאנייה עלו לארץ ישראל.
כאשר הגיע לארץ ישראל היה סבי בן 33 ומיד הצטרך לארגון "ההגנה". משימתו
הראשונה הייתה לעזור לעלייה הבלתי חוקית להיכנס לארץ ישראל.
באחד המקרים אף נעצר ע"י המשטרה הבריטית והושם במעצר. בד בבד החל להתאמן עם
שאר חברי הארגון, עבר טירונות בכפר יונה ליד נתניה, שיפר את השפה העברית ומונה
להיות הקשר של האלוף יצחק שדה. במהלך מלחמת השחרור נשלח יחד עם חבריו לפרוץ את
המצור על ירושלים ולהגן על הדרכים המובילות אליה. באחד הקרבות בלטרון נפצע בעינו
מקליע ירדני וסיים את שירותו בצה"ל.
שנתיים לאחר שחרורו מצה"ל נפגש עם אחיו, שהגיע אף הוא לארץ ישראל באמצעות
תכנית הרדיו "חיפוש קרובים", ששודרה מדי יום על מנת לנסות לאתר קרובי
משפחה של הניצולים. מחברים שהגיעו מעיירתו נודע לו כי הנאצים רצחו את אמו ואחותו
וכל רכושם נשדד.
במדינת ישראל סבי עבד כחרש מתכת והתחתן עם סבתא שלי, דורה, שעלתה בגפה לארץ
מטורקיה במסגרת "עליית הנוער".
הם התגוררו בתל אביב והקימו משפחה בת שני
בנים. אבי- פיני ודודי – רוני.
סבי נפטר בשנת 1998 בהיותו בן 85.
המוטו של סבי היה לתת לילדיו חינוך ישראלי ויהודי תוך שימת דגש על לימודים גבוהים
ושירות את עם ישראל.
שני בניו קצינים בצה"ל ובוגרי אוניברסיטאות.
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
מחוות | נרות
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
