EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
נתן רובינשטיין
1903-1992
יוצר הדף: דניאל רובינשטיין קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

הדמות שבחרתי היא נתן (תני) מוריס רובינשטיין,  סבא רבא שלי מצד אבי. בנם של גרסיה אטיאס ומוריס רובינשטיין, נולד ב5.12.1903 בעיירה רוסה שבבולגריה למשפחה בת שבעה ילדים: קלרי, רני(חיה עדיין וחברת קיבוץ יקום), מטי, מרקו, מוני(סולומון), איזקי(יצחק) ונתן .

כשהתבגר עבר לעיר הבירה סופיה והתחתן עם מטילדה (ניסים) אהרונוב. נולדו להם שלושה ילדים: מנוח(מאנצ'ו), נעמי (גרטי) ושרה. הוא עבד במפעל קרטון והתמחה בייצור קופסאות מיוחדות ומסגרות מקרטון (" קרטונאג' ").

בתקופת מלחמת העולם השנייה גורשו היהודים מהערים הגדולות בפקודת הכובש הגרמני אל הכפרים והערים הקטנות. נתן ומשפחתו גורשו לכפר פרדינאנד, שנקרא היום מונטנה, הם נשאו על דש בגדם סיכה בצורת מגן דוד בצבע צהוב ואולצו לחיות תחת הסגר ועוצר בשעות הלילה.  לקראת סוף המלחמה היה צורך באנשי מקצוע בכדי לתקן את נזקי ההפצצות בעיר הבירה סופיה, ונתן התחיל לעבוד בעבודות זגגות, מה שאפשר לו לצאת מן הגטו ולהתפרנס. בתום המלחמה שבו לעיר סופיה.

לאחר תבוסת הנאצים והכיבוש הסובייטי סרב נתן להשתתף בכינוסים של הסובייטים, שנועדו להקנות את ערכי הקומוניזם ולהשריש אותם במזרח אירופה. בשל כך נשקפה לו סכנת מעצר על ידי הסובייטים, ולכן בשנת 1948 מיד לאחר הקמת מדינת ישראל האיצה בו אשתו מטילדה לקום ולעזוב את בולגריה ולעלות לישראל. המשפחה עלתה לישראל בדצמבר של אותה השנה והשתקעה בלוד.

נתן נפטר בשנת 1992 ברמת גן, שבה התגורר משנות החמישים.

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text