שם המונצחת: לאה הרציג (אלברגר לפני הנישואים).
מנציח עם: אמא שלי – קרן מאיר (נכדה ובת של ניצולות השואה).
תאריך לידה: 4.9.1914
גיל בתקופת המלחמה: 31-25.
החיים לפני השואה: חיים רגועים בקהילה היהודית בעיר צ'רנוביץ (כיום שייכת לאוקראינה) עבדה כתופרת והייתה נשואה טרייה.
חייה בתקופת המלחמה:
בתקופת המלחמה המשיכו לגור בעיר צ'רנוביץ תחילה ובשנת 1942 הועברו לגטו ברשד, שם נאלצו לעבוד עבודת כפיים קשה ולחיות בתנאים לא אנושיים. אוכל בקושי היה להם. היות והיא הייתה תופרת מומחית הותר לה מדי פעם לצאת למספר שעות מהגטו כדי לתפור עבור הגויים, ושם הייתה "גונבת" אוכל מפחי זבל. התקיימו בעיקר ממעט לחם, קליפות תפוחי אדמה ועשבים. סיפרה שפעם שילמו לה תמורת עבודת תפירה בפרוסת לחם, וכשחזרה לגטו וראתה ילד בוכה מרעב ויתרה על פרוסת הלחם שלה ונתנה לילד.
כיוון שהייתה רעבה ורזה "לא ראו בטן" כאשר נכנסה להריון ובהריון הראשון ילדה בן. הילד מת מספר שבועות אחר כך בגלל מחלות ורעב כי בקושי היה ללאה חלב להניק אותו.
בפעם השנייה נולדה בת (סבתא שלי ז"ל) בשביל ליילד אותה חפר בעלה של לאה, הסבא-רבא שלי יצחק ז"ל, בור באדמה כדי שלא ישמעו אותה צורחת בלידה. את הילדה הם החביאו עד לסוף המלחמה כדי שהנאצים לא יהרגו אותה. בקושי היה ללאה חלב להניק אותה אז הם לקחו קוביות סוכר (שקיבלו במקום תשלום על עבודה), ממיסים אותן ושמים בתחבושת- גאזה ואז היו נותנים לתינוקת לינוק מזה.
כאשר הנאצים החלו לאבד מכוחם ומפסידים הם הצליחו לברוח לביתה של גויה, שלאה עבדה אצלה כתופר, והיא הסכימה להחביא אותם במקלט שלה עד שהנאצים יצאו מהאזור. כאשר המלחמה נגמרה הם חזרו לצ'רנוביץ, שבה הם חיו עד שעלו לישראל.
המשפחה של לאה:
היו לה שתי אחיות – שתיהן היו איתה בגטו ושרדו. היה לה גם אח, אך הוא יחד עם ההורים שלה ועם אבא של בעלה מתו בשואה ממחלת הטיפוס.
מועד הפרידה מבני המשפחה:
הופרדה מדודים ומקרובים ומהורי בעלה מיד עם העברתם לגטו בערך ב- 1941.
מי שרד:
היא, בעלה והבת שלהם. אמא של בעלה, האחיות שלה והבעלים שלהן.
מתי עלתה לארץ: 1972.
כיצד עלתה לארץ:
נאלצו עם עלייתם לארץ לוותר על כל רכושם. הועברו תחילה להונגריה ומשם לווינה ומשם לישראל. הועברו למעון עולים ואז התגוררו ביפו.
הווה:
נפטרה בשנת 1998 – הותירה אחריה בעל, בת (סבתא שלי ז"ל), שני נכדים (אמא שלי ואחיה) ונין (אח שלי), אני נולדתי אחרי שהיא נפטרה.
עיסוקה בארץ:
עבדה מדי פעם כתופרת. סבלה מזיכרונות קשים ובתקופת יום השואה הייתה סובלת מאוד עד כדי מצב, שהייתה מסתגרת בחדרה ובוכה ימים שלמים. במלחמת המפרץ כל כך נבהלה מהמלחמה שהיא תפרה לתוך הבטנה של המעיל כסף.
מזכרות:
לא הצליחו להציל חפצים מהתקופה לפני המלחמה וכל מה שנותר להם היו רק מעט תמונות.
לאה ז"ל לפני המלחמה
