שם התלמיד – תמיר קרטין
כיתה – יא 1
שם מלא של הדמות המונצחת – דוצ'ו פיוטרקובסקי (דוד פיטרס )
הקירבה אלי – סבא שלי מצד אמא
תאריך לידה – 12.6.1929
מקום הלידה – פולין, ורשה
עיסוק/מקצוע – לסבי לא היה מקצוע, היה בן עשר כשהמלחמה פרצה
מקום מגורים במהלך המלחמה – סבי במהלך המלחמה חי בכמה מקומות: ורשה,פיליצה,בארה .
סיפורה של הדמות לפני המלחמה – לפני המלחמה לסבי היו חיים טובים מאוד .
הוא נולד לשני הורים בשם הנייק(האב) ורוז'ה(האם) והייתה לו אחות בכורה בשם ניושה
(חנה). לסבי הייתה ילדות מצוינת. להוריו הייתה חנות לבגדי גברים ומצבם הכלכלי היה מצוין, למשפחה היו אומנת ומשרתת, וסבי למד בבית ספר פרטי .
במהלך ילדותו סבי היה ילד מאוד אהוב: היו לו הרבה מאוד חברים ובכל יום נהגו להיפגש אצל חבר אחר ולשחק במשחקי חברה .
בבית סבי היו מדברים פולנית אך הוריו ידעו גם יידיש, המשפחה של סבי היו חוגגים חגים יהודיים וחגים לאומיים של פולין .
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה - עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 סבי היה רק בן עשר. הגרמנים כבשו את פולין וסבי עם משפחתו הועברו לגטו ורשה, שם שהו עד שנת 1941.
בשנת 1941 סבא רבא שלי שיחד איש פולני כדי שיעזור להם לברוח מהגטו והם ברחו לעיירה קטנה בשם פיליצה, שם גרה משפחתה של סבתא רבא שלי .
כאשר הגרמנים הגיעו לעיירה והתחילו לחפש יהודים ולהרוג אותם או לשלוח למחנות
ריכוז,עבודה או השמדה, אבא של סבא שלי שילם לאישה שהעבירה ילדים רבים אל מעבר לגבול. סבי ואחותו הועברו כל אחד לעיירה אחרת ורק אחרי שאחותו הועברה
הוריו של סבא שלי ברחו .
בשנת 1943 הוריו של סבא שלי ואחותו נסעו כולם אל סבא שלי כדי סוף סוף לפגשו .
לאחר שנפגשו גרה המשפחה אצל בני דודים, עד שהם כולם גורשו לאושוויץ .
אך דבר קרה ואמו ואחותו הועברו למקום אחר, ורק סבי ואביו הגיעו לאושוויץ .
סבי מספר הרבה על דוקטור מנגלה שעשה סלקציה, מי יחיה ומי ימות .
הוא מספר על מקרה אחד, שבו מנגלה שלח את בת דודתו של סבי אל תאי הגזים ,
ואמה של בת דודתי, שידעה מה הולך לקרות, הלכה איתה אל תאי הגזים ואל מותה .
באושוויץ סבי היה מוציא את גופות היהודים מן המשרפות והיה מחפש אוכל בבגדיהם ,
כך הוא מספר שהוא שרד .
סבי שהה באושוויץ כשנה וחצי עד לשחרור המחנה .
לאחר השחרור הועברו סבי ואביו ביחד למחנה פליטים. סבי לא הסכים להשאר שם
והחליט לברוח. סבי ספר לאביו שהוא רוצה לברוח וכך הם נפרדו. סבי סיפר
שבהזדמנות הראשונה שהייתה לו לברוח משם, הוא ברח ורץ במשך כמה ימים
כדי לא להיתפס .
לאחר שברח הגיע סבי לרכבת שהובילה אותו לאיטליה. במהלך אחת העצירות
סבי לגבעה בשביל לשכב ולנוח והוא שמע שני נערים מדברים .
הוא שמע את אחד מהנערים שואל את הנער השני אם "הוא מכיר נער בשם דוצ'ו פיוטרקובסקי". הנער השני ענה לו ש"לא" הוא לא מכיר, אך הוא שאל למה הוא מתעניין ?
הנער הראשון ענה לו שאמו של דוצ'ו מחפשת אותו וביקשה שאם מישהו יראה אותו שיגיד לו שאמו ואחותו בחיים והם מנסים להגיע לפלשתינה. באותו רגע סבי קפץ ואמר לנערים שהוא הוא דוצ'ו. סבי ישר עלה על הרכבת, שהגיעה לעיירה בשם בארה, שם אותר על ידי חיילי "הבריגדה היהודית" שלקחו אותו למחנה פליטים .
סבי מספר שבמחנה הפליטים הם העבירו את הזמן במשחקי ספורט וחשיבה .
לאחר המלחמה – בשנת 1945 סבי הועבר לארץ בספינת מעפילם, ונזכר, כי אביו אמר לו
שאם הוא יחיה, שילך לסבא וסבתא שלו שהתגוררו בירושלים. סבי הלך לחפש אותם
וכאשר מצא אותם וסבתו פתחה לו את הדלת, היא לא זיהתה אותו, והוא אמר להם
"אני דוצ'ו, הנכד שלכם!" לאחר זה סבי התגורר איתם במשך תקופה .
הוריו של סבי נשארו במחנה פליטים בגרמניה. ופעם אחת סבא של סבא שלי כתב מכתב
בשם סבי למושל הבריטי בא"י ובו סיפר לו על סבי, ילד בן 15, ניצול אושוויץ ,
ושהוריו נמצאים במחנה פליטים והוא מבקש להעבירם לארץ. כעבור חודש, בהפתעה
גמורה, הגיע מכתב לסבתא של סבא שלי ובו אישורי כניסה להוריו לארץ ישראל .
בגיל 16 גוייס סבי למחתרת לח"י. כשצהל הוקם סבי גויס לצבא ונלחם במלחמת
העצמאות, במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת ששת הימים סבי עבר
לארצות הברית, שם עסק ביהלומים. שם הכיר את אשתו רבקה (וסבתי, זכרונה לברכה), ונולדו להם שני ילדים, יצחק ונורית (אמי ).
סבא דוד במוזיאון בית הגדודים היהודיים
