- סיפורה לפני המלחמה –
- סבתי, סוניה, ומשפחתה גרו לפני המלחמה במחוז ג'טומר ביישוב ברנבקה.
- אמה של סוניה הייתה מורה לגיאוגרפיה.
- סיפורה במהלך המלחמה-
- ב22 ביוני 1941הנאצים הפציצו את קייב (120 קילומטרים מג'טומר).אביה של סוניה (יצחק) הבין כי צריך לברוח, אך רבים התנגדו וחשבו שהמלחמה תגמר בתוך חודשים קצרים. מסיבה זאת פירה (אמה של סוניה) לא לקחה את הציוד הדרוש. הם (יצחק אביה, פירה אמה, מיכאל אחיה וסוניה) נסעו לדנייפרופטרובסק, שם גרה משפחתה מצד אביה וזאת במטרה לקחת אותם יחד איתם למקום אחר, אך הם לא רצו לעזוב.
לאחר מכן סוניה ומשפחתה נסעו ללנינוגורסק אשר בטטרסטן, שם גרהאחות של פירה(אמה של סוניה). בעלה היה מהנדס במפעל לייצור טנקים.
יצחק (אביה של סוניה) היה צריך להתגייס בגוסינבך ל"צבא האדום".
לאחר מכן נסעו ברכבת ללנינוגורסק למספר חודשים.
התנאים היו קשים מאוד. סוניה מספרת כי בזמן הנסיעה היא הייתה חולה במחלה בשם טיף. אמה של סוניה, פירה, הביאה אוכל לרופאה אשר הייתה שם בתמורה לטיפול בסוניה.
היא מספרת כי היה מחסור גדול במלח וכאשר הרכבת עצרה בתחנה, פירה הלכה לקנות מלח.
עד שפירה חזרה הרכבת כבר יצאה לדרכה בלעדיה. אך פירה לאהתיאשה ודיברה עם מנהלת התחנה אשר החזירה אותה לרכבת.
בללינגורסק עבדה פירה במסעדת פועלים, שממנה קיבלה אוכל לסוניה ולאחיה מיכאל.
באותה תקופה מיכאל הלך לגן וסוניה נשארה בבית.
בתקופה זו הם התכתבו עם יצחק.
סוניה הלכה לבית הספר מ- 1943 ועד לסוף המלחמה ב- 1945.כאשר הסתיימה המלחמה הייתה שמחה גדולה ברחובות
והיא מספרת כי אנשים צהלו משמחה, חיבקו ונישקו זרים מוחלטים.
- אחרי המלחמה-
- כאשר המלחמה נגמרה הם חזרו לג'טומר.
הבית היה הרוס לחלוטין. הם גרו בתוך העיר עצמה (לאחר המלחמה יהודים הפסיקו לגור בכפרים, אלא רק בערים)
וסוניה סיימה את לימודיה בבית הספר ובאוניברסיטה.
היא התחתנה עם גרגורי, אשר קיבל עבודה במינסק, וביחד עברו למינסק.
במינסק היא עבדה כמורה למתמטיקה בכיתת המצטיינים של העיר. נולדו לה 2 בנות: לודמילה (אימי) ופולינה.
בשנת 1991 עלתה לישראל.