סיפורה של סבתי, פולק פייגה מרים
סבתי נולדה ב-23 לדצמבר 1930 בכפר Telciu שבאיזור Bistriţa-Năsăud טרנסילבניה, להוריה רחל וטוביה הרפנס. היא הייתה חלק ממשפחה דתית עם שבעה אחים ואחיות. כל משפחתה, לבד סבתי ואביה, ניספו בשואה.
בתקופת המלחמה נמצא האיזור תחת שליטה הונגרית. בשנת 1941 הוחלו על היהודים בעיר חוקי הגזע (היו באיזור כ-2,370 יהודים) ובקיץ של שנה זו גורשו היהודים מאיזור Bistriţa-Năsăud לשטחי אוקראינה. בשנת 1942 נשלחו היהודים מהעיר לעבודות כפייה בחזית האוקראינית, ורבים מהם נספו. כפי שידוע, כיום, אין אפילו יהודי אחד ב- Bistriţa-Năsăud .
למרות גילה הצעיר נאלצה סבתי לעבוד בעבודות כפייה שונות. היא סיפרה שעבודות אלו כללו חפירת בורות בקרקע. היו אלו בורות, שנועדו לשמש כמכשול להתקדמות הטנקים של בעלות הברית.
עם כיבוש הונגריה בידי הגרמנים במרץ 1944 נערך בעיר מפקד וב-3 במאי 1944 הקימו גטו בחווה סמוכה לעיר- גטו ביסטריצה- שאליו הועברו כ-6,000 יהודים מהעיר ומכפרי הסביבה. היהודים בגטו סבלו מצפיפות רבה ומרעב. ב-2 וב-6 ביוני 1944 נשלחו היהודים מהגטו לאושוויץ. לשם נשלחה גם סבתא שלי ביחד עם כל משפחתה.
כשהיהודים הגיעו לרציף, הם הורדו מהרכבת באלימות ובכוח. הגברים הופרדו מהנשים ומהילדים. כל יהודי שהגיע לשם עבר סלקציה על מנת להחליט מי כשיר לעבודה ומי לא. את הסלקציה ביצע רופא מהאס אס, בדרך כלל זה היה הדר' יוזף מנגלה ביחד עם קציני אס אס נוספים . סבתא שלי לא נמצאה כשירה לעבודה ונשלחה לעמוד בשורה, שכל מי שעמד בה היה אמור לעבור את הניסויים האיומים שביצע מנגלה.(דבר זה נודע לה רק בשלב מאוחר יותר). בזמן שעמדה בשורה ראתה לפתע את חברתה הטובה מהכפר שעמדה בשורה האחרת – של אלה שנמצאו כשירים לעבודה. ואז, מכיוון שרצתה להיות איתה, היא הצליחה לחמוק מבלי שיראו אותה ולהצטרף לשורה בה עמדה חברתה, וכך, למעשה, ניצלה מהזוועות שביצע מנגלה. כנראה כך ניצלו חייה. אבל אמה, אחיה ואחיותיה ניספו באושוויץ.
לאחר שחרורה ממחנה ההשמדה אושוויץ ועם כניסת כוחות "הצבא האדום" הרוסי חזרה סבתא לעיר הולדתה בטרנסילבניה, שם פגשה את אביה. מכל המשפחה הגדולה רק הם השניים נשארו בחיים.
אחרי המלחמה:
בשנת 1951 נישאה סבתי לסבא משה פולק ז"ל בעיר קלוז' שבמחוז אורדיה, רומניה. הם עברו לגור בביוש, שהיה כפר הולדתו של סבי. מעדויות שקראתי למדתי כי בין השנים 1900-1929, הרב של הכפר היה שמעון פולק, ואחרי מותו ב-1929 המשיך את דרכו בנו, אשר פולק (בין השנים 1931-1947). אשר פולק היה אבא של סבא שלי. מסופר שהיה באזור בישופ אנטישמי שניצל את ההשפעה שלו על האוכלוסיה הרומנית כנגד היהודים. בשנת 1930 ביקר אותו בישוף בכפר הולדתו ומגוריו של סבא שלי ותגובתו לברכותיו של הרב אשר פולק (סבא של אבא שלי) הייתה דברי גינוי על היהודים.
בשנת 1953 נולד אבי, רוברט-אליהו (אלי), וארבע שנים לאחר מכן בשנת 1957 נולד אחיו יהודה.
בשנת 1961, כשאבי היה בן 8, החליטו הוריו לעלות לישראל. הם נסעו ברכבת מרומניה לתורכיה ,ומשם טסו לישראל. כשהגיעו לארץ לקחו אותם ישר למעברה בעכו ולאחר מספר שנים עברו לגור בגבעת שמואל, שם סבתי וסבי גרו עד ליום מותם. סבתי, שמאז ומעולם לא התאוששה לחלוטין ממה שעבר עליה במהלך המלחמה, נפטרה רק לאחרונה ב-21 ליולי 2016 בגיל 86.
