דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
פיליציה טופילסקי
1915-2017
יוצר הדף: הגר טופילסקי קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

טופס מספר 1- הנצחת דמות

שם התלמיד המתעד:הגר טופילסקי  כיתה:יא 3

 

  • שם מלא של הדמות המונצחת: פליסיה (פלה) קירשנבאום ״אומה״ ומיכאל טופילסקי ״אופה״

את עבודת ההנצחה החלטתי לעשות על הורי סבי, מרסל. שניהם עברו יחד את המלחמה וסיפור חייהם שזור אחד בשני וקשה להפריד ביניהם. במשפחתנו נהגנו לקרוא לסבא רבא וסבתא  רבתא שלי ״אומה״ ו״אופה (סבא וסבתא בגרמנית)

 
תאריך לידה- אומה-11.9.1915 אופה-25.6.1914

  • תאריך פטירה-אומה- 16.5.2007 אופה-19.11.2007
  • מקום הלידה- לודג׳, פולין
  • עיסוק / מקצוע-אנשי עסקים, בעלי מפעלי טקסטיל
  • מקום המגורים במהלך המלחמה-פולין ורוסיה

אופה נולד בלודג׳ למשפחה יהודית מבוססת וחילונית ממוצא רוסי. לאופה הייתה אחות בשם רניה, הגדולה ממנו ב5 שנים.

אומה נולדה בלודג׳ למשפחת קירשנבאום, גם היא משפחה מבוססת וחילונית. היא הייתה אחות בכורה לאחיה סטפן.  אומה ואופה גדלו במשפחות חמות והיו קרובים מאוד לאחיהם ולהוריהם. שניהם למדו בבתי ספר לא-יהודיים. אופה ואומה נישאו כמה שנים לפני פרוץ המלחמה. לאחר הנישואים גרו בלודג׳, עיר מולדתם. העיר לודג׳ הייתה ידועה במפעלי הטקסטיל שלה, ושניהם השתלבו בתעשייה זו. ב25.6.39  נולד בנם הבכור, מרסל ,בעיר ורשה, שבה אופה למד עריכת דין ועבד באותה תקופה.

ערב המלחמה הייתה זו משפחה צעירה בראשית דרכה וכל עתידה לפניה. לזוג הצעיר היו קרובי משפחה רבים אותם פגשו לעיתים קרובות בארוחות משפחתיות .היו להם גם חברים רבים, יהודים ולא -יהודים, שאיתם בילו בבתי קפה, במסעדות ובתיאטראות.

 

כשהגרמנים הגיעו ללודג׳ הם הכניסו את היהודים לגטו, ואומה ואופה עברו לגטו עם סבי מרסל, שהיה רק בן חצי שנה. לאחר יום אחד בלבד בגטו, אופה אמר לאומה: ״מפה אף אחד לא יצא חי״ והחליט שהם לא יישארו בגטו. תחילה עזרו להם  חבריהם הגויים להסתתר, ולאחר מכן השיגו בעזרתם מסמכים מזויפים ותעודות מזויפות כנוצרים. בזכות המראה ה״ארי״ שלהם יכלו להתחזות לנוצרים ולחיות בצד ה״ארי״ של העיר. אומה נהגה ללכת לכנסיות ולהתבונן בנוצריות כדי ללמוד את דפוסי התנהגותן. היא התחילה לחקות אותן בכל דבר כדי לא להסגיר את מוצאה היהודי. אופה הצליח גם להבריח מהגטו את אביו יצחק ואחיה של אומה, סטפן עם חברים רבים שלהם. למרות שבתקופת השואה משפחת סבי חיה בתנאים טובים בהרבה משאר היהודים, הם עדיין סבלו ממצוקה, פחד ומחסור באוכל. אומה, אופה וסבי סבלו מתת- תזונה. לעיתים נדירות הצליחו לקבל חבילה משוויץ, ששלחה הדודה רניה והקלה במעט על הרעב.

במהלך המלחמה הם ברחו מעיר לעיר והתגוררו במקומות שונים ברחבי פולין. אומה מספרת שברגע שהיו חוששים אפילו במעט שמישהו חושד כי הם יהודים- היו עוזבים הכל ובורחים למקום אחר. לאחר כשנה וחצי ברחו לברית המועצות, שם גדל סבי באופן מסודר יחסית. לאחר
כ- 3 שנים גורשו חזרה לפולין, שם גרו בבית ליד ורשה כשנתיים. בפולין עבד אופה כאופה ואומה למדה קונדיטוריה ומכרה עוגות ועוגיות. במהלך המלחמה גדל סבי מרסל כנוצרי ולא ידע אודות זהותו היהודית. הוא למד במסגרות החינוך בפולין עם ילדים נוצרים שלמדו לשנוא יהודים (במילים שלו ״גדלתי להיות אנטישמי קטן״). במהלך המלחמה היו פעמים רבות, שהמשפחה נמצאה בסכנה. באחד המקרים הגיעו לבית חיילים נאצים. מי שפתח להם את הדלת היה סבי בן ה- 4. אומה הייתה במטבח משותקת מאימה. סבי, שלא היה מודע לסכנה, קיבל את החיילים בלבביות וכיבד אותם בשוקולד, שהיה נדיר למצוא בימי המלחמה. החיילים שהתרשמו מאוד מהילד החמוד והחייכן לא חשדו כלל שהמשפחה יהודית. באותו לילה ארזו אומה ואופה את חפציהם ונדדו לעיר אחרת.

 

 

לאחר המלחמה התכנסו בני המשפחה המעטים ששרדו בבית ילדותה של אומה בלודג׳. שם החליט כל אחד מה הוא רוצה לעשות עם עצמו אחרי המלחמה. אופה ואומה החליטו שהם לא רוצים להשאר בפולין.  המשפחה עברה לפראג בה למד סבי לראשונה על זהותו היהודית. כשהוריו סיפרו לו שהוא היה יהודי , הוא סרב להאמין בכך. בשבילו יהודים הרי היו ״תתי- אדם״. לאחר זמן ומאמצים רבים הצליחו בסופו של דבר להשיג אשרות כניסה לפרו דרך דודה שגרה שם. באותה שנה הם אימצו את בת דודתה של אומה, אירנה, שהייתה בת 11. אירנה הייתה בגטו לודג׳ במהלך המלחמה ושרדה את המלחמה יחד עם אימה. אך כמה חודשים לאחר המלחמה נפטרה האם ואירנה נותרה יתומה מהורים. אומה, אופה מרסל ואירנה הגיעו ללימה, עיר הבירה של פרו, באוקטובר 1947. לאחר מכן נולדה האחות הקטנה סוניטה. אומה ואופה הקימו מפעל טקסטיל מצליח, והיו להם חיים טובים יחד עם חברים וקרובי משפחה.

סבא למד בבית הספר היהודי בעיר והיה חבר בתנועת נוער ציונית. לאחר שסיים את לימודי הרפואה בשווייץ ונישא לסבתי דיאנה החליט הזוג הצעיר לעלות ארצה בשנת 1971. בסמוך לכך גם אחיותיו של סבי עלו לישראל ובעקבותיהם החליטו אומה ואופה לעלות ארצה. בשל התקף לב שעבר אופה בשנות ה-50 לחייו הוא פרש מהעבודה. אומה ואופה התקיימו מהכספים שחסכו משנות עבודתם בפרו. עד סוף חייהם לא הסכימו לקבל כסף מגרמניה, לבקר שם או לקנות מוצרים תוצרת גרמניה. הם גרו בדירה נאה בשדרות בן ציון בת"א ובילו שעות רבות זה עם זו. אופה אהב לערוך קניות בשוק הכרמל ואומה בישלה מטעמים בכל יום. אומה ואופה אירחו במהלך השבוע בני משפחה וחברים ונהגו לבלות. בימי שישי אומה ואופה נהגו להכין ארוחה מושקעת במיוחד ולהזמין את כל ילדיהם ונכדיהם למפגש משפחתי מהנה. ארוחות אלה הפכו למסורת, שאותה ממשיך סבי מרסל עם סבתי דיאנה.

אומה ואופה אהבו מאוד זה את זו וחיו בהרמוניה. כשחלה אופה במחלת האלצהיימר אומה טיפלה בו במסירות רבה. בחודשים האחרונים לחייו הוא היה מאושפז בבית החולים ״איכילוב״ ואומה ביקרה אותו מדי יום בבית החולים. באחד הימים, נפטרה אומה מהתקף לב בעוד אופה מאושפז. 4 חודשים לאחר מכן נפטר אופה בבית החולים.

 

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה לודז' lodz
חברי קהילה תיכון אליאנס תל אביב
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text