סיפור חיים
ז'אק אוקס נולד בשנת 1883 בניס, שבצרפת. בן למשפחה פרוטסטנטית שעברה בשנת 1893 ללייז'שבבלגיה. בשנת 1903 סיים את לימודי הציור ב"אקדמיה המלכותית לאמנויות יפות" בלייז'. לאחר מכן המשיך לימודיו ב"אקדמיה ז'וליאן בפאריס ( עד 1905). הוא התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה ונפצע קשה במתקפה אווירית. בשנת 1920 התמנה למרצה לציור ב"אקדמיה המלכותית לאמנויות יפות" בלייז', ובשנת 1934 מונה לאוצר "המוזיאון לאמנויות יפות" בעיר זו. זאק אוקס היה גם סייף מוכשר.
באולימפיאדת סטוקהולם 1912 , זכה אוקס במדליית זהב בתחרות דקר קבוצתי לפני בריטניה והולנד. לזכייה במדליית זהב הקבוצתית היו שותפים שלושה סייפים יהודים נוספים: בני הדודים פאול והנרי אנספך וגסטון סלמון. נוסף לכך, הוא השתתף בתחרות רומח אישי ובתחרות דקר אישי ובשתיהן עבר את הסיבוב הראשון.
אוקס היה אדם בעל כישורים רבים; בצד היותו אמן מוכשר היה גם אלוף אולימפי בסייף, טייס, וקריקטוריסט שפרסם את יצירותיו בעיתונים שונים,
כמו היומון הצרפתי "לה פיגארו" (Le Figaro) וכתב העת הסאטירי,
"מדוע לא?" (Pourquoi Pas?), שראה אור בבריסל.
באחד באפריל 1938 הנציח אוקס על שער עיתון זה את היטלר, כשעל
ראשו צלב קרס והוא מנופף שרביט שעליו דמות יהודי כרות ראש.
אומן בעל נטיות ימניות, שקינא בהצלחת אוקס, הלשין עליו והוא נעצר בלייז', ב-17 בנובמבר 1940. חודש לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 1940, נכלא במחנה ברינדונ, מדרום לאנטוורפן, ששימש מסוף אוגוסט 1940 כמחנה מעצר משטרתי ומה-20 בספטמבר 1940, כמתקן כליאה לעצירים פוליטיים וליהודים זרים.
אוקס תיעד את החיים בברינדונק ברישומים קריקטורליים ועל פיסות נייר יצר דיוקנאות של עמיתיו. מפקד המחנה, פיליפ שמיט, שהיה גאה במחנה "שלו", התוודע לכישוריו האמנותיים של אוקס והורה לו ליצור רישומים של המחנה וכן דיוקנאות של הכלואים בו – גלריה של קרבנותיו; ביניהם מופיע דיוקנו של אלתר ברזינר, שהיה השוחט באנטוורפן, מיד עם הגיעו למחנה ומספר דקות לאחר מכן, כאשר שערו גולח והוא נראה מושפל. אוקס, שהיה חייב להיעתר לדרישות איש ה-אס.אס., ניסה בכל זאת להקל מעט על סבל עמיתיו, ועל מנת שיזכו לזמני מנוחה רבים ככל שניתן, האריך ב"ישיבות" הדוגמנים - הכלואים מולו. פרופ. פול לוי, שהיה כלוא עם האמן, ומכהן כיום כנשיא אגודת אתר ההנצחה הלאומי של ברינדונק מציין כי לכלואים לא היו מראות ובעזרת יצירות האמן ידעו כיצד הם נראים...
איש אס.אס. פלמי, שהכיר את אוקס בעבר, הצליח להבריחו בפברואר 1942 מהמחנה. אותו איש אס.אס. הצליח גם להבריח חלק מהרישומים שעשה אוקס עבור מפקד המחנה.
לאחר זמן מה נכלא אוקס שוב, עם אחותו, במחנה מאלין. הוא הצליח להחלץ מהשילוחים בזכות חוות דעת "רפואית" -אישור ההטבלה הפרוטסטנטי, שהוכיח שאינו יהודי. הוא ואחותו שוחררו מהמחנה על ידי הכוחות הבריטיים בספטמבר 1944.
יצירותיו של אוקס, שנעשו בהוראת מפקד המחנה, שמיט, הינן עדות מרגשת של האמן, שהתחלק בסבל עמיתיו, שהיו לו למודלים. רק חלק קטן מ"המודלים" נשארו בחיים.
לאחר המלחמה שחזר אוקס, באמצעות יצירותיו מתקופת המלחמה, סצנות מחיי המחנה, אותן פרסם בשנת 1947 בספר "ברינדונק, אסירי עבודות פרך ותליינים".
מפקד ה-אס.אס. שמיט שהיה מפקד מחנה ברינדונק ולאחר מכן מילא תפקיד זה במחנה מאלין, נשפט בשנת 1950 באנטוורפן, ונידון למוות. היה זה איש ה-אס.אס. הגרמני היחיד שנידון בבלגיה, והייתה זו ההוצאה להורג האחרונה שקדמה לביטול עונש המוות בארץ זו.
לאחר המלחמה נישא ז'אק אוקס לאיוון לפברה הוא חזר לעבודתו כמרצה
ב"אקדמיה המלכותית לאמנויות יפות" ולמרות שראייתו נפגעה בתקופת כליאתו המשיך לצייר ולרשום. בשנת 1948 מונה כחבר ב"אקדמיה המלכותית הבלגית למדעים, לספרות ולאמנות וכן היה לחבר ב"וועידת הרכישות של המוזיאונים המלכותיים לאמנות מודרנית". הוא הציג בתערוכות רבות, ביניהן בתערוכות קבוצתיות של "חוג האמנויות היפות", וכן נערכה לו תערוכה רטרוספקטיבית. אוקס זכה בפרסים רבים כהוקרה על כישוריו האמנותיים, ביניהם מדליית זהב בביאנלה השנייה במנטון ב-1953, ובמדליית זהב לאמנות, מדע וספרות בפאריס ב-1959. אגודת ז'אק ואיוון אוקס, בניהול בנדיקט שיפלר, הוציאה לאור פרסום אודות האמן..
ז'אק אוקס נפטר ב-3 לאפריל 1971, בלייז'
