שם התלמיד המתעד: בר כ"ץ
כיתה: י"א7
שם מלא של הדמות המונצחת: שלמה יודלביץ'
הקרבה של התלמיד לדמות(משפחתית או אחרת.): שלמה היה בן דוד של סבתא שלי מצד אמא. הוא היה הבן של אהרון, אח של אליהו, אבא של סבתא שלי מרים. לשלמה ולסבתא שלי היה קשר מיוחד והדוק.
תאריך לידה: 1925(לערך).
תאריך פטירה: דצמבר1944 (לערך).
מקום הלידה: ליטא, וילקומיר, דירה סמוכה לדירתה של המשפחה של סבתא שלי.
עיסוק\מקצוע: משום היותו בחור צעיר באותה תקופה שהיה רק בן בערך שמונה עשרה היה שלמה בתהליך רכישת המקצוע של אח בבית החולים יחד בת דודתו רחל.
מקום המגורים במהלך המלחמה: לפני פרוץ המלחמה עברה המשפחה הרחבה לקובנה- העיר הגדולה. סבתא שלי ומשפחתה עלו לארץ ומאוחר יותר, במהלך המלחמה, לאחר שהנאצים נכנסו לעיר ונכסו לעצמם את בתי היהודים, גורשה משפחתו של שלמה לאזור אליו גורשו כל היהודים שנהפך ל-גטו קובנה.
מקום הרצח ומועד הרצח: במשך התקופה שבה עבדו שלמה ובת דודתו רחל בבית החולים, הם הצליחו לעבוד על הסובבים אותם שהם אינם יהודיים ובעת מסיבת קריסמס\או מסיבת ערב השנה החדשה בה השתכר, גילו הסובבים שהוא יהודי ורצחו אותו ואת בת דודתו, רחל.
סיפורה של הדמות לפני המלחמה: שלמה, בנו של אהרון ואחיו הבכור של יוסף, היה נער נחמד ונאה ובן דודה של סבתא שלי. אביו של שלמה, אהרון ואביה של סבתא שלי, אליהו היו (מלבד אחים) שותפים. לכן, בזמן ביקוריו החוזרים בארץ של אליהו, (גם אהרון ביקר בארץ(שנות ה30))ניסו הוא וצבי להשיג גם לאהרון סרטיפיקט, אך הוא לא קיבל. שלמה וסבתא שלי(מרים) היו משחקים בחצר המשותפת להם(בוילקומיר) רוב שעות אחר הצהריים. סבתא הייתה מספרת על העץ הגדול, עליו היו נוהגים לטפס. הם היו נוהגים לנסוע לנופש בקיץ בעיר פאלאנגן.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה: כמו שנזכר למעלה, אביו של שלמה(אהרון) וסבא רבא שלי(אליהו) היו מלבד אחים, גם שותפים עסקיים. המשפחה של אהרון בנו בונקר בגטו. לפני שהרוסים נכנסו, הגרמנים הציתו את הגטו, הבתים היו מעץ כל מי שהיה בבונקר מת. שלמה, לא היה בבונקר באותו הזמן אלא נרצח לאחר שהשתכר במסיבת קריסמס\ או שבמסיבת ערב השנה החדשה והסתבר כי הוא לא יהודי.
מי מבני השפחה שרד:
מיכלה(אמא של רחל, אחות של אליהו): הגלו אותה לסיביר בגלל שהיה בבעלותה מפעל, דבר שנוגד את ההשקפה הקומוניסטית. היא עלתה לארץ לאחר המלחמה.
ציפורה(פייגל)(האחות הבכורה של פסיה, אמא של סבתא שלי.): נשלחה למחנה עבודה,- (שקלה 32 ק"ג) ניצלה ועלתה לארץ.
אליהו(אבא של סבתא שלי)- היה ציוני, לאליהו היה פרדס בארץ, והיה נוהג לבקר כמעט מידי שנה. ב-1939 הפרדס חולה וב-15 לאוגוסט אליהו מגיע לפרדס. אליהו מבין שמשהו רע הולך לקרות באירופה ומתריע בפני המשפחה הוא מתעקש שיבואו ואכן, פסיה, אשתו ושלושת בנותיו(ביניהן סבתא שלי) עולות לארץ. אליהו נפטר בשנת 1961.
צבי(אח של אליהו)- ב1923 היה מייבא מחברה ליטאית עלה לארץ בנה בית בהרצל 47 היו לו ארבעה ילדים אחת חיה עד היום ציונה שרף הוא נפטר בשנות המלחמה.
פסיה(אשתו של אליהו)- עזבה את ליטא ב-1940\5\16 ועלתה לארץ יחד עם אליהו, בעלה ושלושת בנותיה: רחל, מרים(סבתא שלי) ורותי. פסיה נפטרה בשנת 1980.
חיה(אחות של אליהו) עלתה לארץ בשנת 1937, הבת שלה חזרה ב1938 ונספתה. היא עלתה בעקבות בנה שפתח בית מרקחת ביפו, בשנת 1936 אך בשל המאורעות עבר לירושלים ופתח את בית המרקחת בקינג ג'ורג' פינת בן יהודה. היו לו שתי בנות צליה ועמליה. צליה נקראה על שם אחיו, בצלאל אשר נספה בשואה.
איזי(עזריאל) (אח של פסיה)- נסע לארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה כי לא נתנו לו ללמוד בגימנסיה. לימים, אמא שלי גרה אצלו ודוד שלי עבד אצלו.
