הנצחת דמות
נעמי ורדה(לבית כהן)- הסבתא שלי
|
|
אני הנכדה שלה, גרנו במשך שנים לידה והרבה מהזיכרונות ילדות שלי קשורים אליה
תאריך לידה 17.5.1926
תאריך פטירה 30.11.13
מקום הלידה הוא לוב, בנגאזי
היא הייתה גננת
בתחילת המלחמה התגוררה עם משפחתה בבנגאזי, לאחר מכן הועברה עם משפחתה לכפר קטן באיטליה שנקרא קמוניאנו, שליד בולוניה, ולאחר מכן במחנה "ברגן-בלזן" שבגרמניה
(שרדה את המלחמה)
נעמי גדלה בעיר בנגאזי למשפחת סוחרים אמידה, הלכה לבית הספר כמו כל הילדים, וכשהייתה בת 16, הגיעה המלחמה גם אליהם.
|
||||
במהלך המלחמה הגיעו הגרמנים הנאצים לעיר הולדתה והחלו להתנכל ליהודים, חלק מהיהודים הועברו למחנה במדבר, שנקרא מחנה "ג'אדו", שם מצאו את מותם רבים מבני משפחתה, אך למזלה, למשפחתה הייתה אזרחות אנגלית ודבר זה הציל אותם גם בהמשך. משפחתה הוגלתה בתחילה לכפר מבודד באיטליה, שם הם הוחזקו כבני ערובה ללא יכולת תנועה או תקשורת עם הסביבה, לאחר שנתיים בכפר זה, בתנאים קשים מאוד הועברה המשפחה למחנה הריכוז וההשמדה "ברגן-בלזן". הנסיעה למחנה זה החלה במחנה "פוסולי" שהיה מחנה המעבר ליהודי איטליה, ומשם יצאו הרכבות לגרמניה. הנסיעה לגרמניה ערכה
ננהמ
מספר ימים ברכבות צפופות ודחוסות ללא אוכל ומים, ורבים מצאו את מותם ברכבות אלו. סוף המסע הזה היה על הרציף של תחנת הרכבת במחנה "ברגן-בלזן" ששם נערכה ה-"סלקציה", אך למזלה של סבתי, אמא שלה, הסבתא רבא שלי, הייתה אישה רבת תושייה שהחביאה את הדרכונים האנגלים בתוך כרית שעליה ישן התינוק מבני משפחתם. כשהם הגיעו למחנה, ונצטוו לעמוד בשלג למסדר הוציאה סבתא רבא שלי את הדרכונים האנגלים והראתה אותם לקצין הגסטאפו הגרמני, תחילה הגרמני הכה בה בשוט ולא האמין לה, אך לאחר שהפרטים נשלחו ל-'צלב האדום' ונודע שאכן הם דוברי אמת, הם קיבלו תנאים משופרים והופרדו משאר האסירים במחנה שנידונו למוות, והם הוחזקו בתנאים של שבויי מלחמה. לאחר מספר חודשים במחנה זה, הועברה משפחת סבתי למחנה אחר, שנקרא "ליבנהאו", שם הם הוחזקו בחסות ה-'צלב האדום' ומצבם השתפר. בתום המלחמה, הם הוחזרו ברכבת דרך צרפת, פורטוגל וספרד, לצפון אפריקה אל ביתם בבנגאזי. שחזרו אל ביתם, מצאו אותו שומם וחרב, לאחר שנבזז ונשדד על ידי הערבים.
|
|||
|
|||
יום השחרור
עם הגעת המשפחה לבנגאזי נוצר מפגש מרגש עם חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי והגיעו עם הצבא לבנגאזי. בין הפליטים לבין החיילים נוצרו קשרים מיוחדים והחיילים לימדו את היהודים עברית, והדביקו אותם בציונות ובאהבה לארץ ישראל. השנה הייתה שנת 1946, שנה שבה שלטו הבריטים בארץ ישראל ועדיין לא ניתן היה לעלות בחופשיות לארץ, אך החיילים הבריטים קיבלו "סרטיפיקט" שאפשר להם לעלות בנות זוג איתם לארץ ישראל. סבי, שהיה חייל בצבא הבריטי, והתאהב בסבתי, התחתן איתה במהרה, ואף הכיר לאחיותיה חיילים יהודים נוספים, וכך התחתנו זוגות נוספים והתאפשרה עלייתם לארץ. בסוף שנת 1946, עלתה סבתי וסבי, לארץ ישראל, וסבי מיד התגייס לכוחות ההגנה,והשתתף במלחמת השחרור.
|
|
|
יום החתונה עם מדי הצבא
