עבודת ההנצחה שלי תעשוק בסבו של גיסי LUCIANO CAMERINO ז"ל.
לוסיאנו נולד ב23 יולי 1926, בעיר רומא שבאיטליה, משפחתו יתגוררה בכתובת
VIALE DELLE MILIZIE 11 A , ביחד עם אחיו אנזו ואחותו וואנדה אביו איטלו ואמו ג'וליה די קורי. למשפחת כמארינו היה מפעל למתכת ואימו הייתה תופרת מחוכים.
בשבת , 16 באוקטובר 1943, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות ביטחון מיוחדות מגרמניה חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא . לוסיאנו היה בן 16 כאשר הנאצים הגיעו עם רכב ורשימות עברו בית בית, אמרו להם לקחת כמה דברים וכסף ושלחו את כולם לאושביץ ברכבת.
באושביץ אמו ואחותו נשלחו מיד למשרפות והוא נשאר עם אביו ואחיו. נתנו להם מספרים
לוציאנו מספר- 10058510
האב- 10058508
האח 10058509 בן 14 בעת הגעתו לאושביץ.
יום אחד האב חזר מעבודת הפרך והתמוטט, הנאצים סקלו אותו בקני רובים והוא נפטר. לוצאנו ואחיו עבדו באיסוף אבנים ונשלח למכרות. התנאים היו קשים בעיקר הרעב הכבד לוצאנו מספר כי פעם בכדי לשרוד נאלצו לאכלו חתול.
לוצאנו ואחיו היו כמעט שנתיים באושביץ.
ינואר 1945 הגיעו הרוסים אל אשוויץ 58,000 האסירים שנותרו במחנה ובניהם לוצאנו ואחיו, הוצעדו בצעדה כפויה אל תוך גרמניה. צעדה זו נודעה בשם "צעדת המוות. לוצאנו ברח מהצעדה יחד עם האח. יחד נדדו לצפון איטליה למילאנו ובסוף הגיעו לרומא.
בן 18 עם האח שקל 33 קילו. בלבד. כל שאר משפחתם מתו באושביץ.
לוצאנו חזר לביתו והצליחו לגור בו זמן מה. הוא ואחיו מצאו בבית תכשיטים ואבני ערך שהחביאו ההורים לפני הגרוש. השניים גילו שהשכנה היתה נכנסת אל הביתה ולוקחת חפצים אישים. מהטלית של האב שהיתה מסאטן עשתה תחתונים לשימוש.
בשלב מאחור יוותר עברו לגטו היהודי VIA PORTICO D’OTAVIA 19 , שבו חיו היהודים גם בתקופת המלחמה. לוצאנו עבד בעבודות שליחות עד שפתח דוכן לפיצות ומסעדות, אלו היו הדוכנים הראשונים הכשרים בגטו רומא.
היה קשה למצא עבודה בתקופה שלאחר המלחמה.
היו זמני צנע באיטליה ובהם מחסור במזון.
ללוצאנו היה לו חזון לפתח את הגטו לאיזור מסחר יהודי. לפתוח מסעדה, ספריה חנויות וכו.
רק שהקדים את זמנו.
אחד התחביבים של לוצאנו היה הבייסבול שאהב מאוד לשחק.היה חבר בקבוצת הבייסבול של נטונו. יחד עם הקבוצה אף נסע לביקור בישראל אותו ריגש במיוחד.
לוצאנו התחתן ב 3 אפריל 49 עם גרציאלה טראצינה. והוליד 3 בנות ג'וליה פיורלה ומרינה.
בבית סיפר על סיפורי הנאצים ולא יכל לסלוח להם. בלילות היה מתעורר מסיוטים שלא עזבו אותו במנוחה
ב 1966 נובמבר, היה שיטפון גדול בפירצה והקהילה ובית הכנסת בפירנצה היהו בסכנה. לוציאנו עם עוד כמה חברים ארגנו משאית עם ציוד ומצרכים כדי לעזור לחבריהם. נסעו לפירנצה. ושם חש ברע. היה מחסור בתרופות בגלל המצב. ויום למחרת נפטר.
הבנות בנות 16, 14 ו4 נשארו ללא אב.
