EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
ורה ילינק
1933-1943
יוצר הדף: ניקה ברזין קשר לדף:
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

נולדה בשנת 1933 בברנו, העיר השנייה בגודלה בצ'כוסלובקיה. הוריה הם גרטה הובר ילניק ופריץ ילניק. היה לה אח, קטן ממנה ב 6 שנים ושמו גאורג, כלומר בתחילת המלחמה עם כיבוש צ'כיה הוא היה ממש תינוק רך. היא הייתה תלמידה בבית ספר שפרצה המלחמה כנראה בכיתה א. משפחת אביה היו בעלי בית חרושת ואמה הייתה עקרת בית. 

ורה, אחיה ואמם נספו במחנה ההשמדה אושוויץ בפולין בשנת 1943 כאשר ורה הייתה בת 10 בלבד, אחיה בן 3 שנים ואמם הייתה בת 38. בדף העד של אמה-https://yvng.yadvashem.org/nameDetails.html?language=he&itemId=1712407&ind=1 רשום כי הם נספו בתאי הגז במחנה אושוויץ. 

אמה נולדה ב 1905 ונרצחה ב 1943. לסבא וסבתא של ורה מצד אמא קראו אולגה ואגון הובר. 

אביה של ורה נולד ב12.3.1900 ומת ב21.5.1943 כשהוא בן 43 במחנה הריכוז גרוס-רוזן. מחנה גרוס-רוזן היה מחנה ריכוז ועבודה שהקימו הנאצים בשלזיה תחתית (כיום בשטח פולין). המחנה היה ממוקם 2.5 קילומטר מדרום-מערב לכפר רוגוז'ניצה (בפולנית Rogoźnica, בגרמנית גרוס-רוזן), שישים קילומטר מדרום-מערב לורוצלב, על מסילת הברזל. בשנים 1940–1945 נכלאו במחנה כ-130,000 איש, כ-40,000 מהם נספו. 

לסבא וסבתא של ורה מצד אביה קראו שלמה Salomon Jellinek  ופלורה Flora Jellinek אין להם דף עד אך ניתן לשער שנספו בשואה. מי שמסרה את דפי העד של כ 40 בני משפחה של ורה הייתה בת דודתו של אביה של ורה ושמה אדית. https://yvng.yadvashem.org/index.html?language=he&advancedSearch=true&sln_value=%D7%9B%D7%A5_%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A7&sln_type=synonyms&sfn_value=%D7%90%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%93%D7%99%D7%98&sfn_type=synonyms 

בזמן המלחמה הם התגוררו באוהרסקי ברוד בצ'כיה. Uherský Brod https://goo.gl/maps/dqzohEWRobtR5Aho7

על הקהילה היהודית בצ'כוסלובקיה: במרץ 1939 כבשו הגרמנים את מערב צ'כוסלובקיה וכינו אזור זה "הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה", השטח שלימים יהיה צ'כיה. בשטחים אלה היו 139 קהילות יהודיות, בהן כ-118,000 יהודים .באותה עת היו בשטח זה 136 קהילות יהודיות ובהן כ-118,000 יהודים. בשנת 1941 הוקם בעיירה טרזין שבצ'כיה הכבושה על ידי הגרמנים, טרזיינשטט - מחנה מעבר וגטו. טרזיינשטט הוצג בתור התיישבות יהודית לדוגמה, לצרכי תעמולה נאצית. למרות הצפיפות, הרעב ועבודת הכפייה, קיימו היהודים בטרזיינשטט פעילויות חינוך ותרבות ענפות. בסוף 1941 החל גירושם לגטו טרזין, ועד אמצע 1943 גורשו לגטו זה כ-90% מיהודי צ'כיה. ב-1942 נפטרו בטרזין 15,891 נפש, שהיו 50.4 אחוזים מאוכלוסיית הגטו. 

בין המגורשים היו יהודי העיר אוהרסקי ברוד, שגורשו בתחילת 1943. כ-140,000 יהודים גורשו לטרזין, מתוכם כ-35,000 נספו בגטו עצמו וכ-88,000 גורשו למחנות המוות, בין היהודים שגורשו למחנות המוות  היו ורה, אמה ואחיה. 

בסוף 1943, משהחלו להסתנן הידיעות על הנעשה במחנות ההשמדה, החליטו הגרמנים להציג את טרזין לפני ועדת חקירה של הצלב האדום הבינלאומי. לקראת בואה של הוועדה  ועל פי הנחיית הס"ס נפתחו חנויות מדומות, בית קפה, בנק, גני ילדים, בית ספר וכיוצא באלה, והגטו כוסה בגינות פורחות. בוצעו גירושים נוספים לאושוויץ וצפיפות האוכלוסייה בגטו פחתה. זוהי השנה בה כנראה גורשו ורה אמה ואחיה לאושוויץ מכיוון שזו הייתה גם השנה שבה נספו באושוויץ.

 ב-23 ביוני 1944 הגיעה הוועדה אל גטו טרזין לאחר שפגישותיה עם האסירים הוכנו בקפדנות, ובתום הביקור הוכן סרט תעמולה על חייהם החדשים של היהודים בחסותו של הרייך השלישי. לאחר עזיבת צוות הצילום נשלחו רוב שחקני הסרט, ובכללם כמעט כל אנשי ההנהגה העצמית ורוב ילדי הגטו, אל תאי הגזים באושוויץ .בתנאי הצפיפות, התברואה והתזונה הנוראים פשטו בגטו מחלות ומגפות. שחרור הגטו היה ב-8 במאי 1945.

מהתמונות המצורפות מטה ניתן ללמוד כי הם היו משפחה בעלת מעמד כלכלי טוב, ניתן לראות כי אמא של ורה לובשת מעיל פרווה, התסרוקות של ורה ושל אמה נראות מפוארות.

קשרים
תמונת פרופיל
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text