שם מלא של הדמות המונצחת: מניה ורטנפלד
הקירבה של התלמיד לדמות: אשתו של דוד של סבתא שלי
תאריך לידה: 10.06.1926
תאריך פטירה : שרדה את השואה
מקום הלידה: פולין, צ'ורטקוב
עיסוק / מקצוע: הייתה ילדה
מקום המגורים במהלך המלחמה : פולין, צ'ורטקוב
מקום הרצח ומועד הרצח : שרדה את השואה
סיפורה של הדמות לפני המלחמה:
מניה ורטנפלד נולדה ב10.06.1926 בעיר צ'ורטקוב שבפולין. ילדותה המוקדמת של מניה הייתה ילדות כמו של כל ילד- הלכה לבית ספר עממי שבעיר, השתתפה בבית ספר עברי שהתקיים בשעות אחר הצהריים בו למדו עברית ובילתה עם החברים. בשנת 1939 נחתם הסכם שנקרא "הסכם ריבנטרופ מולוטוב" שאחד מסעיפי ההסכם היה חלוקת פולין בין ברית המועצות לגרמניה. מניה ומשפחתה גרו בצד שברית המועצות שלטה בו ולכן החיים שלהם בהתחלה התקיימו בצורה דיי רגילה אך הם פחדו מהרוסים לא פחות משהם פחדו מהגרמנים. ב1941 נכנסו הגרמנים לאזור מגוריה והתחילה המלחמה.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה:
כשהגרמנים נכנסו לצ'ורטקוב, הם רצחו את האסירים שהיו של הרוסים בבתי הסוהר ולאחר מכן הם תפסו יהודים ברחוב והכריחו אותם לפנות את הגופות מבית הסוהר. לאחר תקופה קצרה, הגרמנים תחמו גטו-אספו את יהודי צ'ורטקוב לתוך מספר רחובות ספורים וכל פעם צמצמו אותם בו בזמן שהם הורגים יהודים בכל פעם.
ב1942 הייתה האקציה הראשונה. היא הייתה קצת לפני ראש השנה. אספו קרוב לשלושת אלפים יהודים במרכז העיר בכיכר גדולה ושם העמידו הגסטפו שולחנות ארוכים עם שתיה (אלכוהול) ואוכל. הם צחקו, שתו ואכלו. שם במקום, הם רצחו הרבה מאוד יהודים- הם סידרו את היהודים בקבוצות קבוצות והובילו אותם לרכבת לקרונות סגורים. העבירו אותם למחנה בעיר גדולה שם הייתה סלקציה-את הצעירים שלחו למחנה עבודה ואת השאר שלחו להשמדה במחנה השמדה בלזץ. הדבר לקח בין 18-12 שעו ולכן את האסירים שנשארו בסוף היום, שלחו לבית סוהר והמשיכו עם האקציה יום למחרת. לאקציה הראשונה לקחו רק גברים ולכן אבא שלה ואח שלה נאלצו להתחבא בעליית הגג שהייתה של הארים (נכנסו לשם מהצד היהודי שהגרמנים לא ידעו ממנו) ולכן הגרמנים לא חשבו לחפש שם וכך ניצלו.
בגטו לא היה אוכל, לא היה לחם, לא תפוחי אדמה, היה רעב מאוד קשה בגטו והיה גם מאוד צפוף. לא היו חנויות בגטו והיה אסור לצאת מהגטו-גטו סגור. מי שנתפס יוצא מהגטו בלי אישור נרצח על המקום. לא היה מה לעשות בגטו. ילדים לא הלכו לבתי ספר ולא לגנים, היה אסור לקיים פולחן דתי ולהקים בתי כנסת ולכן היה ממש קשה לשמור על הזהות היהודית בגטו. שלחו נשים וגברים לעבודות כפיה. כל אחד נשאר בבית ושמר על עצמו שם לא הסתובבו הרבה בגטו.
האקציה השנייה הייתה בשמחת תורה (כשישה שבועות מהראשונה) והתקיימה באותה הכיכר של האקציה הראשונה. התבקש מכל אחד שיש לו כרטיס עבודה שיבוא להחתים אותו במשרדים של היודנראט. כשהתאספו כאלפיים איש במשרדי היודנראט סגרו את השערים ולא נתנו לאנשים לצאת. בין האנשים שהיו במשרדי היודנראט היו גם מניה ואבא שלה. הובילו את הטרנספורט ברגל לבית סוהר מחוץ לעיר. הם הלכו בשיירה שמצד אחד שלה היה חייל אוקראיני על סוס ומצד ימין חייל גרמני על סוס. בצד הכביש עמדו גויים נוצרים שבדיוק סיימו את תפילת המיסה וראו אותם הולכים. מניה הלכה בצד שמאל של הטרנספורט ואביה היה לידה. אבא של מניה אמר לה שתברח והיא נורא פחדה. הוא דחף אותה מהטרנספורט והיא הייתה המומה ולא ידעה מה לעשות. הגויים שיצאו מהכנסייה ראו אותה ולא אמרו דבר. היא חיכתה שם עד שהטרנספורט יעבור ומשם חזרה לגטו. בכניסה לגטו היה שוטר גרמני שהכיר אותה ושאל אותה אם הסתיים הטרנספורט ומה היא עושה שם. בגטו היא רצה ישר הביתה. בבית הם גרו בגטו עם עוד משפחה-המשפחה שלה והמשפחה של אבא של סבתא שלי. היה מאוד צפוף. מתחת למדרגות בבית בגטו היה מרתף יינות ששם המשפחה נהגה להתחבא בזמן האקציות. כשהיא חזרה לדירה לא היה שם אף אחד והיא הלכה לחפש את המשפחה במרתף יינות ומצאה שם את כולם. את אבא שלה ואחיה שלחו לתחנת רכבת בה נערכה סלקציה-צעירים נשלחו למחנה השמדה בלבוב והשאר נשלחו למחנה השמדה בלזץ. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראתה את אבא שלה ואת אחיה. הגרמנים היו נכנסים הרבה פעמים לגטו, עושים קצת בלגאן והורגים יהודים והכל היה במטרה של להפחיד.
בשנת 1943 הגרמנים התחילו להרוג יותר ויותר יהודים ולהקטין יותר ויותר את הגטו עד שהוכרז "הפתרון הסופי" ולמי מהיהודים שהיה לו לאן לברוח ברח ולמי שלא היה מקום מסתור נשאר.
לאבא שלה היה מכר בכפר ליד צ'ורטקוב שהיה לו משק והוא היה גוי. אבא שלה היה איתו בקשר עוד לפני המלחמה ותמיד היא הייתה באה איתו לבקר את הגוי וכך הכירה את הדרך לכפר. בזמן החיסול של הגטו בא המכר של אבא שלה לגטו ואמר שאם יהיה משהו שיבואו אליו. חוץ ממניה, אף אחד לא ידע את הדרך לכפר. התחילו הרבה בלאגנים אז מניה לקחה את אמא שלה ואח שלה בלילה לכפר לבית של הגוי והגוי שם אותם באסם. מניה חזרה לגטו לקחת לגוי את דודתה עם הילדה בת ה4 וחצי שלה. הם יצאו לפנות ערב מהגטו והגיעו לפנות בוקר. מסביב לבית של הגוי היו אנשים שהוא פחד מאוד שיראו שהוא מחביא יהודים. באסם שבו התחבאו אמא של מניה ואח שלה עד שהיא, דודתה והילדה יגיעו הייתה גם עז ואחיה הקטן של מניה שיחק עם העז. העז רצה החוצה והילד אחריה. הגוי מאוד פחד ולכן השאיר אותם לעוד לילה ולילה לאחר מכן לקח אותם לבית של בעלה של אחותו של הגוי שהוא היה אוקראיני ושם הם התחבאו בעליית גג של אסם. הם עברו שם תקופה מאוד קשה- לא היה אוכל, לא היה מים והיה מאוד מאוד קר. השכנים של הגוי התחילו לחשוד בו שהוא מסתיר יהודים ואז הגוי הלשין על אנשים אחרים שהסתירו יהודים גם כן הם. הפרטיזנים היהודים שמעו על זה שהוא מסגיר יהודים וב7 לדצמבר הם הציתו לגוי את האורוות ואת האסם שבו הסתתרו מניה ומשפחתה אך הפרטיזנים לא ידעו שהוא מסתיר שם יהודים. הדודה של מניה והילדה שלה הצליחו לברוח החוצה ומניה ואמא שלה לא הספיקו. מניה ממש פחדה שהיא ואמה ישרפו בחיים. פתאום מניה נזכרה שיש באסם בונקר שהגוי נהג לשמור בו תפוחי אדמה ואפשר לצאת ממנו החוצה. מניה ואמא שלה רצו לבונקר יצאו החוצה ושמעו יריות. הן חשבו שדודה של מניה, הבת שלה ואח של מניה מתו. הגויים מסביב ראו שיש שם יהודים שבורחים מהאש. היא ברחה רק עם נעל אחת, באמצע דצמבר, בקור הנורא ובנוסף לכך היה שלג עד הברכיים. מניה ואמא הלכו כל הלילה בקור, כמעט ובלי בגדים וכשיש מינוס עשרים מעלות מתחת לאפס לכפר ליד ששם גם עזרו להן. כשהן הגיעו לבית של הגוי שהיה אמור לעזור להן היה כלב שנבח נורא והן פחדו מאוד שיגלו אותן. הגוי הכניס אותן לעליית הגג ואמר להן שהוא יכניס אותן רק ללילה אחד ואז הן יצטרכו לעזוב כי יש לו ילדים והוא נורא מפחד. ביום שלמחרת הוא הביא להן אוכל וכשירד החושך הן חזרו לבית של הגוי שנשרף. הן נכנסו לבונקר של תפוחי האדמה ושם מצאו את דודתה של מניה עם הילדה ואחיה של מניה. בינתיים, הגוי שהאסם שלו נשרף ברח עם המשפחה שלו והבהמות שלו ונשאר הבית עומד דומם כמה ימים. מניה הלכה לכפר של הבת של הגוי וגילתה שהוא חשב שהרגו אותם. הגוי הבטיח לה שהוא יבוא פעם בשבוע להביא להם אוכל. שם הם התחבאו כל החורף.
המצב היה מאוד קשה-היה קור בלתי יאומן ולכן הבארות קפאו לגמרי ולא היה להם מים לשתייה אז הם הצטרכו לאכול שלג אך זה לא אותו הדבר. היה מאוד קשה גם בגלל שעליית הגג הייתה פתוחה אז היה נורא קר ובנוסף לכך גם לא היו להם בגדים. למרות הכל, אף אחד מהם לא היה חולה, אפילו לא הצטננות! הם הסתתרו שם עד שהרוסים הגיעו ושחררו את כולם ונגמרה המלחמה.
החיים של הדמות אחרי המלחמה:
למי שהייתה תעודת זהות פולנית היה אישור לחזור לצ'ורטקוב. הם חזרו ביחד-מניה, אמא שלה, אח שלה, דודתה והילדה שלה בת החמש. הם הגיעו למחוץ לבית שלהם ופתאום פגשו במשפחה שלהם, מי ששרד. לא היה להם לאן ללכת-הם יצאו מהגטו בלי כלום ונשארו בלי כלום ולכן לא היה להם מה לעשות. הם נורא פחדו להישאר בפולין.
הם הגיעו לגבול פולין-צ'כיה ושם חבורת יהודים שנקראה "בריחה" עזרה להם לחצות את הגבול בכך שהם שיחדו את החיילים שהיו שם. בצ'כיה חיכו להם רכבות שלקחו אותם לאוסטריה. באוסטריה, מניה גרה בדירה ולמדה שם באוניברסיטה 3 שנים קוסמטיקה רפואית.
ב1949 מיד לאחר הכרזת המדינה עלתה מניה לארץ יחד עם בנה הגדול שנולד באוסטריה. היא גרה בתל אביב ושם נולדו לה עוד שני ילדים. נישאה לבעלה דוז'ו שהכירה בגטו שבפולין.
כיום, מניה הקימה שבט של ממש! יש לה 7 נכדים, ביניהם קצינים בצה"ל ויחידות מובחרות בצבא. כל הנכדים שלה אקדמאים. למניה יש כבר שני נינים! היא גרה בהרצליה ואוהבת ומתגאה במשפחה שהיא הקימה.
